חנה אריאל שמות רב

ולא לכל העולם כולו ואפי' קלי' מצרים עצמה נשארה במציאותה. לכן הי' צריך לאור הזה והוא החופאה הנ"ל בבחי' בקר אערך לך ואצפה. דהיינו יחוד קוב"ה בשכינתי' ביחוד עליון נורא שלא יצא האור ח"ו חוצה רק בשכינתא ואברין דילה שהן ישראל לחטה. והשכינה היא מקבלת האור ומסתרת אותו מחיצוני' ושומרתו בקרבה. בין בחי' הגילוי דממה"מ הקב"ה שהוא קול דודי דלהוציאם מאמ"ל שזהו מ"ש ופסח ה' על הפתח. פתח היא מדת המל' שבא אלי' ממה"מ הקב"ה בדרך דילוג כמ"ש מדלג על ההרים וכמ"ש במק"א שזהו לפי שישראל היו עדיין בתכלית הקטנות משא"כ במ"ת שנתגדלו במ"ט ימים שהן עכשיו ימי ספה"ע כמ"ש במק"א באריכות אז נא' הליכות אלי מלכי בקודש ולא בבחי' דילוג. ולכן כשמחמת הקטנות דישראל לא בא רק בדרך דילוג אמר ופסח ה' על הפתח דוקא וישראל שהן אברין דשכינתא נגלה בהן על ידה דוקא והפתח דוקא הוא שקבל הגילוי לעצמו ומשמרו בקרבה לישראל לבדן שהן אברין דילה. משא"כ במ"ת אמר אנכי הוי' אלקיך שבא בקרב ישראל עמו ממש היחוד דנגלה ממה"מ הקב"ה להיות אלקיך ל' כח שלך ממש שזהו עיקר המ"ת כמ"ש במק"א. וגם שם הוא דוקא לישראל לבדן ובבחי' מתן בסתר לגמרי כידוע בכ"ד. גם שם השימור שיהי' לישראל לבדן וככל הנ"ל באריכות קצת הוא השכינה. וזהו שבין להוציאם מאמ"צ היא השמור בין לכל בנ"י לדורותם היא המשמרת. רק להוציאם מאמ"צ היא בבחי' ליל דוקא ולכל בנ"י לדורותם הוא בבחי' הלילה הזה וכמ"ש למעלה בביאור

פרשה בשלח

מלחמה להוי' בעמלק יש להבין המכוון בדבר נפלא הזה שיהי' הוי' צריך למלחמה עם שום נמצא. מדור דור סדר הלשון הי' ראוי לומר לדור דור. וגם למה תלה הדבר בדורות דוקא. כי מחה אמחה את זכר עמלק. ובכי תצא תמחה את וכו' שתי מחיות הללו למה ומה ענינם

שנו חכמים בלשון המשנה עדיות פ"ב. ובמספר הדורות לפניו והוא הקץ. הן האדם הי' תחלת ברייתו לשמש את קונו כמאמר רשב"א סוף קדושין במשנה. וכמ"ש את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד. אותו ר"ל לה' הנז' שנק' הקב"ה דהיינו שקדושת יחודו ואחדותו ית' דמהו"ע אא"ס ברוך ונמשך בעולמות דוקא. ונק' שם הוי' ב"ה שפירושו הי' הוה ויהי' כמארז"ל. פירושו שגם מה שיהי' לע"ל ונגלה כבוד הוי' וכולם ידעו אותו ר"ל יחודו ואחדותו בעולמות דוקא הוא הי' והוה מיד שנמצא שם הוי' ב"ה כמ"ש בסה"ק (ר"ל שמבואר שם ענין מציאות שם הויה ב"ה) ובפרט בביאור רות להאריז"ל. ולענין המכוון בדרוש זה הוא בחי' אצי' י"ס דז"א שהוא יוצר עולמו ומסדר את הכוכבים וכו' ומנהיג עולמו וכו' ואין שום נמצא בבריאה עובר רצונו ח"ו. וגם בלעם אמר לא אוכל לעבור את פי הוי' כי הוא ית' יחיד גם בעולמו ע"ד מ"ש במ"א בענין הגדול והקדוש בשמים ובארץ שגם בשמים וארץ הוא גדול וקדוש וכמו שהוא גדול וקדוש כן הוא יחיד בעולמו דוקא וא"א למציאות עוברי רצונו והכל נעשה כרצונו דוקא. אבל אין שום נמצא משיג מהו"ע רצונו ית' כי הוא ורצונו אחד. וכמו דלית דידע לי' בר איהו כך לית דידע רצונו. נמצא שמה שכל העולמות עושים רצונו ומקבלים עליהם עומ"ש אפי' בדעת ובתבונה. העיקר מכ"ז הוא מה שאינו מושג להם כ"א מצד יחודו הנ"ל. אלא שלבעלי בינה ודעת בא זה הענין גם בגילוי להבין ולהשכיל אבל עיקר התפעלותם לעשות רצונו ית' הוא מצד מה שאינו מושג להם כלל. וכידוע בכתבים (באורי הזהר דף צ"א פ' ויקהל) ע"פ שרפים עומדים ממעל לו ר"ל לוא"ו שהוא י"ס דז"א ב"ה. והבינה והדעת שלהם הוא בדרך בריאה