חנה אריאל שמות רד

מלאים בהזכרת שם דעת וחכ' בכל הפרצופים העליונים ואפי' באד"ק כמ"ש בתחלת ספר משנת חסידים. ואמנם מבואר במ"א באריכות שהכוונה בזה שמ"ש הרמב"ם ז"ל הוא היודע וכו' ובידיעת עצמו יודע את כל הנמצאים זה הוא דוקא בבחי' כלי חב"ד דז"א שבהם יודע את כל הנמצאים. וידיעתו ית' אותם הוא בחי' יחודו ואחדותו בהם אף כמו שהן נמצאים ממש ליש ודבר לעצמם. וכן בחי' חכ' דז"א הוא בחי' יחודו ואחדותו בעולמות נמצאים ממש כנ"ל בבחי' החכ'. וז"ש בהג"ה פ"ט שהם הנעשים נשמה לבי"ע היינו לומר שמתגלה יחודו ואחדותו בכלים דחב"ד דבי"ע לברוא בהן ועל ידם ברואים ממש. שהבריאה מאין ליש היא באה מאחדותו דוקא כמ"ש במק"א. והן הן ג"כ הדרכים הנעלמים הנז"ל שע"י הכל עושים רצונו ית'. ועד"ז יובן ג"כ בכלי החג"ת נה"י וכנ"ל. וכ"ז דוקא. בערך הנמצאים ממש כמו שהם בבחי' יש ודבר לעצמם. אבל כל בחי' הדעת שנז' בסה"ק, למעלה מחב"ד דז"א הוא למעלה מהיות העולמות בבחי' נמצאים לעצמם כלל אלא הם כלולים בשרש כל השרשים מעין התכללותם בכח הא"ס בבחי' כל יכול וכנ"ל. והיינו שאין יחודו בערך התגלות בעולמות והוא למעלה מעלה מערך מציאות עולמות. ואף שהוא כל יכול ומי יאמר לו מה תעשה זאת המדרי' עצמה היא למעלה מעלה ברום המעלות ומדריגות ממדריגות מציאות עולמות כמ"ש במ"א באריכות. ואמנם בכלי חב"ד שייך לומר בידיעת עצמו יודע וכנ"ל. ומה שאין לשון זה נופל בלה"ק אלא בלשון דעת דוקא אף שנת' שכן הוא בכל הספי'. היינו לפי שעיקר הפרצוף אדם הוא שהוא בר דעת. והיינו לומר שמעתיק בקרב גופו כל מה שהוא מתחבר אליו ע"י כל הכחות שלו דחכ' ובינה וחסד ונצח וכנ"ל. והדמיון לזה שהרואה איזה דבר אם יודע מהו או שרואה ספר ויודע מה שכתיב בו הרי נעתק בקרב גופו הדבר ההוא. אבל אם אין יודע אף שמסתכל עליו ויועיל בו תועלת הראי'. כמו שהסתכלות במראה לעושה מועיל לכאב עינים כמו שנמצא בספרים. זאת יפעול אף בלא ידיעה וכדומה לזה יובן לנבון בקל בכל הכחות. וכמו שהתינוק יתפעל בצעקה לאיזה דבר שרואה וחפץ לקבלו לידו ובקטנותו אין מזה שום הרגשה בקרבו וד"ל וזהו שאינו מועתק בקרב גופו התחברות כחותיו לאיזה דבר וכן בבהמה אין בקרבה העתקה ממה שמתעוררת אליו בטבעה. וכ"ז ידוע וברור. ויובן מזה למעלה שהצמצום להיות יחידו ואחדותו ית' בעולמות דוקא כענין המלך הגדול וכו' הנז"ל הוא בבחי' הדעת קו האמצעי די"ס דז"א דוקא. וע"י הוא נמצא בכל פרטי הכחות דספי' חו"ב חג"ת וכנ"ל בבחי' יחודו ואחדותו בעולמות ממש וה"ז העתקת היחוד הנעלם דפלאות וסתימת אא"ס ב"ה להיות שני הפכים בנושא א' (שזהו למעלה מכח לי הספי' כולם וד"ל) בקרב כלי הספי' דז"א שהוא הי' הוה ויהי' כו' כנ"ל ויחיד בשמים ובארץ דוקא וכנ"ל (וכן יובן בכל הפרצופים שהתקשרות הי"ס שלהן מועתק בקרב כלים שלהן ע"י הדעת שלהן רק שהכל הוא למעלה ממציאות עולמות יש ודבר וד"ל)

ומעתה יובן גם בדעת האדם התחתון שנברא לשמש את קונו כנ"ל שעיקר שימושו הוא בדעת דוקא. שע"י הדעת דוקא מועתק כח נשמתו שבקרבו מרו"פ. ית' בקרב גופו ממש. וע"י כלי גופו מאיר אור בעולמות כנ"ל. ובזה יובן קצת ענין הבחירה שהרעישו בזה כל העולם איך אפשר להיות וכו' ועפ"י הנ"ל מובן שהבחירה הוא. רק במה שמן האדם למטה שהוא ממשיך לשם אורו וכחותיו. והבוחר בטוב ממשיך נשמת רו"פ ית' בעולמות ומחבר פנימי' רצונו ית' המצוי בעולמות ואינו משתנה כלל רק שאינו מושג להם מחמת ריחוק מקום. והאדם העושה טוב במחדו"א מקרב. אור פנימי' הרצון ההוא להתקבל בעולמות ממש כמו שיהי' לע"ל (ולכן גם באדה"ר נק' עבודה שאף שלא ידע מרע מ"מ המשכתו אור אלקי לעולמות בכח בחירתו בדעת הוא ונק' הוא העובד ועושה זאת מעצמו). והבוחר ברע יונק מאילן הרע להמשיך הסתר