חנה אריאל שמות קצ

וד"ל. והסבר הדבר בפרטות יותר עפ"י משל מאגוסטוס שהוא מלך מלכים ומושל בכיפה ולכל מדינה ומדינה שלח מלך למלוך עלי' ולהדריכה במצות רצון אגוסטוס. והמלך הזה מהו"ע הוא היותו חכם וגבור וצדיק וכו'. וכן הי' גם טרם נבחר להיות מלך מדינה. ומלכותו הוא כח להנהיג מלוכה ולהדריך בני המדינה בדרך ישר שכח זה לא הי' לו מקום כלל עד שלא נתן האגוסטוס המדינה. בידו. מובן שכל מציאות מדת המלוכה שלו תלוי במה שניתנה המדינה להנהגתו. והנה כל מי שיהי' שיעמידנו האגוסטוס למלוך על המדינה יהיו מוכרחים בני המדינה לשמוע בקולו. ויש בזה שתי מדריגות. הא' עובדי אדמה ודומיהם שאינם בגדר השכלת ענין האגוסטוס והמלך וצריך להכריחם רק בעשיית מלאכתם. והב' הוא אנשים בעלי דעה שצריך להכריחם לידע את האגוסטוס והמלך בכל דרכיהם וביטול רצונם מפני רצונו בדעה והשכל. וכ"ז בכח המלך הממונה מאת האגוסטוס ואין ניכר בזאת עדיין מהותו ועצמותו של המלך מה הוא. כי כל מי שהי' האגוסטוס מעמידו ככה הי' עושה אך בזאת ניכר מהו"ע המלך אם הוא מנהיג את המדינה בדרכיו ממש. שהן הנה כפי מה שמכיר הוא את האגוסטוס מה שאין זולתו יכול להכיר כלל ע"י כח הנהגת מלוכה גם לבעלי הדעה הנ"ל. והנה הדרכים הן מגלים מהו"ע המלך ר"ל שהם הם גילוי מהו"ע, ועי"ז עולה בשם ונגלה בעליל בחי' כח המלוכה שיש למלך הלזה בפרטיות דוקא ר"ל לאפוקי הכח שבא לו מהתמנות שמינהו האגוסטוס כנ"ל. כי בכח התמנות לא הי' יכול לפעול בבני המדינה רק עשיית החוקים והדרכים שמצוה עליהם. אבל בחי' מהו"ע של בחי' מלוכה שלו הוא מקנה בהם שרש הדרכים שנמצאים על זה האופן גם במהו"ע דהיינו הכרתו את האגוסטוס כנ"ל שהוא הכרה מיוחדת ונבדלת מכל זולתו. וכאשר יפעול המלך כל זאת בבני מדינתו בשלימות אז יהי' ניכר יתרון עילוי מדרי' המדינה הזאת מכל מדינות זולתה הרבה יותר ממה שניכר עילוי מעלת המלך הזה על מלכי מדינות זולתו. לפי שגם כי דרכי הנהגותיו הנ"ל ידועים לכל. אעפי"כ הרי נת' שפנימי' שרש הדרכים ההם אינו מתגלה כ"א ע"י כח ועוז מלכותו של המלך ההוא דוקא וכל מי שאין מהו"ע מלכותו מתפשטת עליהם אינם מכירים כח ועוז דרכיו שגבהו מכל דרכי זולתו בשרשם דוקא. וההתעלות בני המדינה עפ"י הדרכים ההם עד שנעשו בגדר בני מלכים אז ממילא ניכר לכל הדר כבוד עוז מלכותו שפעלה השלימות הגדול במדינה. ויפארו את המלך ההוא בתפארת שלימות המדינה עד שיהי' המלך עצמו טפל למלכותו ונק' בשם מלך של המדינה ההיא המהוללת. משא"כ בטרם פעל השלימות הנפלאה הזאת במדינה ועודנו עוסק בה ללמד את בני המדינה דרכי חוקיו ומשפטיו. שאו המלוכה טפילה למלך עצמו. פי' שהעיקר הוא להיות המלך מורגש מאד לכל או"א מבני המדינה ויפול פחדו עליהם ושאתו תבעת אותם ולא ינעם להם כי אם אור פניו ולא ישמחו כ"א באור חסדו עליהם וכו'. שעי"ז יוכלו להשתלם מהנהגותיו. ובזה האופן הרי המלך עיקר ומלכותו טפילה אליו ומתגדלת ממנו יום יום. ע"ד משנת"ל שבחי' מלכותו אין לה מציאות כ"א כאשר הוא מלך על עם וד"ל. ומה שנמצא שתי הבחי' ר"ל שהמלוכה טפילה למלך ובתי' שהמלך טפל למלכותו. אין זה רק בבחי' המלוכה דמהו"ע הנ"ל בבחי' הנז' למעלה בנמשל. אבל בב' הבחי' דפנימיות וחיצוניות אין שם כלל ענין שהמלך טפל למלכותו והנה ידוע בענין המדרש אגוסטוס יושב והמלך עומד, שאגוסטוס רומז לבחי' עתיק ומלך הוא ז"א. ועד"ז יובן מש"ה כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות דהיינו לע"ל יראה נפלאות שהן עו"א. מובן מזה שגם ביצי"מ הי' נפלאות עו"א וכמ"ש נגלה עליהם מלך מה"מ וכו' כמ"ש במ"א. ואעפ"כ לא מצינו שראו ישראל כמו בקי"ס שראתה שפחה על הים ואמרו שירה ובמעמד ה"ס ראו פב"פ וטטרמילין שלו. והענין הוא דיצ"מ היינו