חנה אריאל דברים שנא

הכרה בהבורא. וההכרה גדלה אצלו כ"כ עד שהי' בחי' מרכבה בכל הרצון ושכל ומדות שלו אליו ית' ולא הי' מרגיש א"ע כלל ליש ודבר בפ"ע. וזכו להוריש לבניהם אחריהם אף שאינם בחי' מרכבה. שיוכלו להשיג גדולת הבורא ולהתפעל מאלקות מצד הנשמה שיש בכאו"א מישראל. וע"ז כתי' כי ידעתיו (מל' והאדם ידע כו') שהי' שוה בו ידיעת הבורא אותו לידיעת עצמו של אאע"ה. רק שאברהם בידיעת עצמו הי' חלוק מכל הנמצאים כולם. שמרגישים מציאותם ליש ודבר בפ"ע ולכן קוב"ה יודע מציאותם בגוונא אחרא כאשר נת"ל. אבל אברהם נתאחד עם הקב"ה שלא הי' מרגיש מציאותו כלל וכלל נתאחד עם ידיעת הבורא ב"ה ממש למען פי' כדי שיצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך הוי' שיהי' כח בבני איו"י אף שאינם בחי' מרכבה להשיג דרך הוי'. וזהו מצד ידעתיו. פי' מלשון התחברות מלשון והאדם ידע. שהיו בחי' מרכבה בכל הרשו"מ שלהם זכו שיהי' גם לבניהם אחריהם השגה בדרך הוי' היינו כפי שהוא ית' יודע העולמות. אך כ"ז הוא רק השגה איך שהוא ית' יודע העולמות. אבל בהעולמות לא נתגלה עדיין גילוי אלקות., ותכלית שלימות המכוון מבה"ע הוא דוקא שיהי' נגלה למטה בעולמות גילוי אלקות ושיבררו גם למטה ניצוצות קדושות שנפלו בשבה"כ. ממילא לא יהי' עוד קיום. כלל לקליפות. כי כ"ז שלא יתברר למטה. אף שבעולמות עליונים כבר נתברר. אין הבירור רק שיהי' קדושה בפ"ע ורע בפ"ע. שלא יהי' תערובות טו"ר. אבל קיום להרע יש עדיין גם בעולמות עליונים. והסיבה הוא מחמת שבעולם עשי' הלזו עדיין יש תערובות טו"ר לכן יונקים עדיין הקליפות מקדושה ויש להם קיום גם בעולמות שנתבררו. ושיתבררו העולמות דלמטה זה נעשה דוקא ע"י התורה. כי אורייתא וקוב"ה כלא חד. וכמו שהיא למעלה כמ"כ נתלבשה למטה בדברים גשמיים ממש. והתורה נק' מוחין לז"א היינו לפמשנ"ת שענין או"כ דאצי' הוא שהכלים מעלימים על האור א"ס שלא יתגלה למטה כ"א שיהי' העולמות יש ודבר לעצמו אבל ע"י התורה נזדכך הכלים שיהי' נגלה ע"י הכלים גם למטה בעולמות יש ודבר ענין אלקות. אך עתה הוא עדיין מתן בסתר. ולעתיד אחר שלימות כל הבירורים. כאשר את רוח הטומאה אעביר מן הארץ. אז יגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כו'. וזה נעשה ע"י התורה שניתנה ע"י משה דוקא. אבל האבות אף שגם הם קימו כהתו"כ עד שלא נתנה. אין זה רק השגתם שהשיגו התורה למע' קיימו ג"כ התורה למע'. אבל לא שיהי' מזה שום גילוי למטה. ולכן כתי' וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני החתי כו' לתת לזרעו דוקא ולא לאברהם. כי הכנעני והחתי כו' הוא מקור דכל הקליפות. כי ז' כלול מעשר הם ע' נגד ע' אוה"ע. וזה אין ביכולת אברהם להכניע הקליפות למטה. מטעם האמור שענין דאברהם הי' רק השגה והכרה באלקות איך שהיא ית' יודע כל הנמצאים כולם. אבל לא שום גילוי למטה. רק כרת עמו הברית שזרעו יכניעו הקליפות ע"י מתן התורה שנתנה ע"י משה דוקא. כי הידיעה דמשה באלקות הי' חלוק גם מידיעת אברהם. כמ"ש ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פא"פ. שהידיעה הי' פא"פ כמו שקוב"ה יודע את משה. כן ידע משה א"ע. הגם שהרגיש מציאותם (לא כאברהם שהי' בטל בתכלית הביטול ולא הי' מרגיש מציאותו כלל אבל משה הי' מרגיש מציאותו) אך לא הרגיש מציאותו לעצמו ח"ו. כ"א כמו שהקב"ה יודע אותו שאין שום דבר זולתו ית' ולכן כתי' במשה ויקבור אותו כו' ולא ידע איש את קבורתו כו'. מאחר שמציאותו הוא כידיעת הקב"ה. ממילא נתעלה בגופו למע' וכמו שלא יודעים את ה'. כן לא ידע איש את מקום קבורת משה. ולא כעליית חנוך ואליהו שאצלם הי' רק עלי' ממדריג' למדריגה שהחיצוני' נתעלה לפנימי' ופנימי' למדות שלמעלה. ואליהו יען שהשליך אדרתו מעליו נכלל לגמרי בידיעת הקב"ה את כל הנמצאים שהוא בידיעת עצמותו. אך אימת זכה משה שיהי' אצלו הידיעה דפא"פ