חנה אריאל דברים שנ

ע"ש שמהוה עולמות וידוע עפ"י קבלה שהוי' הוא ע"ס דז"א דאצי'. וא"כ צ"ל איך נק' הוי' ע"ש שמהוה עולמות הלא העולמות כבר נבראו במח' וכמ"ש במח' אחת נבראו כל העולמות ובזהר איתא הל' גליף גליפו בטה"ע שבטה"ע כבר התהוו העולמות ובכדי שיוכל להיות ז"א דאצילות מוכרח הי' להיות תחלה צמ"פ וטה"ת ועקודים נקודים וברודים. עו"א או"א ואח"כ זו"נ ע"ס דאצי' ומאחר שנת' שבטה"ע כבר היו העולמות איך שייך ומר שהוא יהי' נק' ע"ש התהוות העולמות. אך אין הפי' דהוי' שמהוה עולמות להיות מציאות העולמות. כי זה כבר הי' במח' וטה"ע כנ"ל. כי לא כמחשבות ב"ו שאינו נתהוה שום מציאות ממחשבתו. אבל כשעלה במחשבתו ית' להיות עולמות כבר נמצאו ונבראו העולמות. רק הפי' דהוי' ר"ל הוא שיהיו העולמות מרגישים מציאותם לעצמן. וזה נעשה ע"י או"כ דאצי' דוקא. אבל במח' הגם שאם שם היו כל העולמות אבל הכל הי' בחי' א"ס. כי א"ס פי' א"ס להתפשטותו ולזאת יכול להיות גם בא"ס עולמות. הגם שעולמות הם בע"כ. אבל העולמות הם רק קמי'. ולא מציאות לעצמן כדוגמת שמחשב ב"ו במוחו בנין עם עצים ואבנים וברזל וכל הדברים אינם חלוקים מהותם כ"א הכל מהות א' במח' עצמה. ככה ג"כ ענין ההתהוות עולמות דבמח' הגם שנתהוה המציאות לא כמחשבת ב"ו וכנ"ל עכ"ז אינם מרגישים מציאותן לעצמן. וכמ"ש אדון עולה אשר מלך בטרם כל יצור נברא. ולכאורה יקשה מאחר שלא הי' עדיין שום נברא על מי מלך. אך הענין הוא כנ"ל שבמחשבתו ית' כבר נתהוו נמצאים ונבראים. ויתכן לומר שפיר בחי' מלוכה קמי' רק שלא היו עדיין מורגשין לעצמן. אבל ע"י הוי' או"כ דאצי' הכלים מעלימים על האור שלא יתגלה למטה בחי' אא"ס כ"א שיהיו העולמות בחי' יש ודבר לעצמן. ומצד זה יכול להיות האדם בעל בחירה לעצמו. וגם מלאכים אף שהמה תמיד בביטול עכ"ז הם מציאות לעצמן. רק מחמת השגתם תמיד המהוה הם בטלים אבל לא כמו שהי' במח'. ולכן נק' הוי' ע"ש התהוות פעולות היינו שיהי' מציאות ודבר לעצמן. משא"כ בלתי האו"כ וכנ"ל

אך להבין לפמשנ"ת שגם מלאכים הם מציאות לעצמן חי ומדבר וכו' ובאמת אין שום דבר זולתו ית'. נמצא שהעולמות הם מילין דהדיוטא. ולא אורחא דמלכא לאשתעי במילין דהדיוטא. אך ע"ז נא' לא תהו בראה לשבת יצרה פי' לשבת הוא להכניס בהעולמות דרך הוי' היינו שבהעולמות אף שהם יש ודבר יתגלה זאת גופא. שאין זה המורגש עתה אמתת המציאות שלהם כלל. כ"א כמו שהוא ית' יודע את העולמות שאינם מציאות כזה המורגש להם עתה כלל (וכמו דאיתא בזהר ע"פ והעלהו שם לעולה אתמול א"ל כי ביצחק כו'') אין העולמות מציאות כלל כמציאות המורגש לנו. וע"י ההתגלות דרך הוי' הנ"ל בעולמות יתבררו בירורי הניצוצות שנפלו בשבה"כ. וההתגלות דרך הוי' בעולמות הוא רק ע"י נש"י מצד שהנשמה היא חלק אלוה ממעל כמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים כו' היינו שהנשמה יש בה כח להכיר את בוראה משא"כ בלא הנשמה א"א להיות כלל הכרה בהבורא. ואף מלאכים אין להם רק השגה באלקות, ולכן הי' ביכולת אדה"ר לומר לבהמות וחיות באו נשתחוה ונכרעה כו'. כי הגוף דאדה"ר הי' חומר יש ודבר כמ"ש וייצר ה' אלקים עפר מן האדמה. והנשמה שהיא חלק אלוה ממעל כנ"ל נתלבשה בגוף החומרי מצד זה הי' יכול להביא גילוי אלקות אף בבהמות וחיות דוגמא כמו שהי' בבהמ"ק שכל מי שבא לבהמ"ק הי' משיג ביטול שזה הי' מחמת שהשראת השכינה היתה על העצים ואבנים גשמיים לכן הי' הגילוי אלקות על כל הגופים הגשמיים הבאים שמה אף שהמה היו יש ודבר לעצמן. כמ"כ ע"י נשמה שנתלבשה בגוף יכול להיות גילוי אלקות אף בבהמות וחיות גופניים. אך ע"י החטא דאדה"ר נתקלקל הבחי' אדם הנ"ל והאבות התחילו לתקן זאת כמ"ש אברהם הכיר את בוראו שמאברהם הותחל להיות