חנה אריאל דברים שכח

מטה אהרן כשצץ ופרח ויגמול שקדים שהיתה הרגשתם את הנס העצום יותר מגוף הרגשת השקדים ופרחים עצמם ואח"כ ישוב להרגיש את השקדים ופרחים כמו שהן רק שיוכל לזכור על היותם נמצאים בנס נפלא) ולכן כשחוזר להמשיך ידיעתו ית' להתייחד עם ידיעת הנמצאים א"ע למטה נק' בשם זכירה שזוכר על מה שהי' בפעם הראשון וזהו מרו לפני זכרונות הוא ענין שלמעלה מבחי' מלכיות שנק' בחי' נוק' וזכרונות בזכר שנק' דכורא. וע"י פסוקי הזכרונות שאומרים מעוררים הם את בחי' הדכורא למעלה ומאחר שהם המעוררים אף שאין מגיעים למעלת ידועי המקום הנ"ל מ"מ מתעלים ומתדבקים הם במדרי' בחי' הדכורא למעלה וממילא הוא לטובה כי טוב ה' לקוו. וה"ז כמו ענין הזכירה דנח רק ששם הי' האתערותא מלמעלה וכאן אתעדל"ת. ולכן אומר שיעלה זכרוניכם לטובה הגם שנת"ל שהזכירה רה היא מלמעלה למטה אך הזכירה שע"י אתעדל"ת היא העולה למעלה לעורר הזכרון ממעלה למטה. ומ"ש ובמה בשופר. פי' ובמה יש לכם הכח שע"י הדבורים תוכלו להפליא לעשות בעצם האלקות די"ס בחי' הנסירה הנ"ל וגם המשכות בחי' הזכרונות שהוא מדרי' עליונה יותר כנ"ל דבחי' דכורא ושם הוי' ב"ה (הרמוז בפ' ביום ברוא ה' וגו' הנז"ל) בשלמא אדה"ר קודם החטא עה"ד הי' דברו עולה עד המח"ק ממש וכמ"ש אשר עשה אלקים את האדם ישר וממילא נמשך משם גם בע"ס כנ"ל אבל עכשיו הנה כל עליותינו ותיקון מעשינו הוא רק ע"י זו"נ דאצי' ובמה יש היכולת לפעול בזו"נ עצמם ובפרט קודם סליחות העוונות שביוהכ"פ. ע"ז אומר ובמה בשופר. ענין השופר הוא קול פשוט שאינו מתחלק לאותיות הדבור ושרשו בבחי' בינה אימא עילאה שלמעלה מזו"נ והוא שרש ענין תשובה עילאה מנקודת פנימי' הלב שהוא כענין צעקה פתאומיות מהתעוררות נר"נ בבחי' שלמעלה מהתלבשותם בנפש הטבעיות. וע"י התעוררות זו דשופר מעוררים למעלה בבחי' אימא עילאה לתיקון זו"נ בכל הנ"ל

ומזה יובן גם בפסוקי הפרשה שאחר שאמר עד היום הזה כנ"ל שהוא פרצוף דעול מצות מבחי' המל'. אומר עוד ואולך אתכם וכו' למען תדעו כי אני הוי' אלקיכם פי' ענין היחוד בשם הוי' ב"ה כענין הזכרונות הנ"ל שהוא למעלה מבחי' המל'. ואומר שזה הי' במדבר ארבעים שנה ולא סר גם עתה. ואומר להראות להם ראי' ע"ז לא בלו שלמותיכם מעליכם שלמות הן בחי' המקיפים לא סרו מעליהם גם בעתים שהיו חוטאים במדבר. שאם לא הי' רק מבחי' הנוק' הנה כתי' והארץ נתן לבנ"א שהשינוי במעשיהם פועל השינוי בכבוד השכינה ג"כ כידוע וא"כ איך נתקיימו המקיפים גם בשעת החטא (אלא ודאי שמיוחדים בדכורא ג"כ ונא' אני הוי' לא שניתי וכו'). וגם נעלך לשון יחיד ר"ל נעל דשכינה המגין שלא ינקו החיצונים ר"ל כלל (מעקביים המתפשטים למטה מטה) אפי' בשעת החטא לא בלתה מעל רגליך והי' מגין תמיד וכ"ז היינו מכח המקיים דדכורא. וכ"ז הוא בבחי' הלבושים ומקיפים. ואומר עוד לחם לא אכלתם ויין ושכך לא שתיתם שהוא בחי' הפנימי' ג"כ לא הי' כדרך עולם במנהגו נוהג ע"י מדת המל' אלא הי' לחם מן השמים דוקא. וכ"ז הוא למען תדעו כי אני הוי' (כענין יחוד הזכרונות) אלקיכם. וזהו שחידש להם משה עתה שהודיע להם אתם ראיתם וכו' לעורר בהם ענין בחי' פרצוף ההארה שהי' במדבר. כי גם בהיות בהם בחי' פרצוף עול מצות היו צריכים לענין ההתבוננות קצת להתעלות ממדות ומחדו"מ דנפש החיונית הטבעיות ומשם דוקא יעלו לבחי' עול מצות וכמ"ש במק"א בענין למה קדמה פ' שמע וכו' וחידש להם והודיעם שהיום הזה ה' נותן לכם לב לדעת ועינים לראות במדרי' החכ' שנק' ראי' ואזנים לשמוע במדרי' הבינה שנק' שמיעה והן חב"ד ומוחין אשר נתן ה' דוקא ע"י פרצוף עול מצות בבחי' אימת האל' כנ"ל שהוא למעלה מעלה מחב"ד הכלול בנר"נ כנ"ל