חנה אריאל דברים שכט

שזהו כמו ענין המלכיות. ואח"כ חידש להם הידיעה ע"ד ענין בחי' הזכרונות הנ"ל ועכ"ז סיים בסוף הפרשה למען תשכילו את כל אשר תעשון כי חכמת ובינת ודעת ה' בקרבם בב' הבחי'. וגם ע"ז אמר ויקרא משה ענין הקריאה על ענין התעוררות ממקום ומדרי' הקורא ולא שיתעורר מעצמו והוא ע"ד הנז"ל ובמה בשופר. ואמנם היתה הקריאה הנ"ל גם לענין ההגדה דאתם ראיתם בבחי' פ' הארה הנ"ל ושע"י כח הקריאה נעשה הבנה טובה לפעול אח"כ בהן למען תשכילו וגו' בבחי' המלכיות ובבחי' הזכרונות. וזהו ג"כ ענין חודש אלול וימי הסליחות שתוקעין גם בהם. אך בר"ה מצות ה' היא לתקוע ובחודש אלול מנהג ישראל תורה שזהו כמו הקריאה דמשה שהוא הדעת של כל ישראל לעשות שלימות ההתעוררות בהתבוננות הכלולה בנר"נ ולעורר תשובה מעומקא דליבא בכדי שתביא אח"כ ענין תיקון בחי' המלכיות והזכרונות בתכלית השלימות ע"י השופר כנ"ל

פרשה נצבים

אתם נצבים היום כולכם ראשיכם וגו' טפכם וגו' לעברך בברית ה' אלקיך וגו' ובסוף פהקו"ד ויקרא משה וגו'. אתם ראיתם וגו'. ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות וגו'. ותבואו אל המקום הזה ויצא סיחון וגו' ולכם וגו' ושמרתם וגו' למען תשכילו את כל אשר תעשון. צ"ל מהו אתם ראיתם ולא נתן ה' לכם עינים לראות. ובדרוש אדמו"ר ז"ל יליף היום היום מויהי היום שארז"ל דקאי על ר"ה ה"נ אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם הוא בר"ה. בגמ' שלשה ספרים נפתחים בר"ה של צדיקים גמורים ושל רשעים גמורים ושל בינונים. צ"ג נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים. רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה. בינונים תלוים ועומדים זכו וכו'. צ"ל מהו ענין נפתחים דמשמע שכבר נכתבו ואח"כ אומר נכתבין משמע שכותבין בהם. וגם למה צריך לשלשה ספרים בספר א' אפשר לזה כך ולזה כך. עוד בגמ' אמר הקב"ה אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר. וצ"ל מה היא השאלה במה הא כבר אמר שע"י קריאת מלכיות תמליכוני וכן בפסוקי זכרונות יעלה זכרונם. וגם למה אומרים פסוקי שופרות

ידוע דז"א דאצי' הוא האדה"ע ונק' בשם הוי' כי הוא מהוה הכל מאין ליש גמור כי כלים דז"א הן דבהון אתכסיאת מב"נ ע"כ יכול להיות המתהוה בכח הכל יכול יש גמור נפרד לעצמו לגמרי. משא"כ בפרצופים הקודמים (וכ"ש בפ' אד"ק וק"ו לגליפו דטה"ע) שאין המתהווה יכול להיות נפרד לגמרי. כי אין הכלים מעלימים כ"כ את אור הא"ס שאין סוף להתפשטותו ומגלה יחודו ואחדותו בכ"מ. אבל הכלים דז"א מעלימים לגמרי בפני המתהוה מאין ליש עד שאין המתהוה מרגיש רק את הכח הנותן בו כמו רצון ושו"מ שלו משתמש בהן במחדו"מ כרצונו ואין מרגיש המהוה אותו כלל ולכן נק' ז"א בשם סוכ"ע לפי שאין הכח שמהוה בו העולמות אותו הכח גופא אין העולמות מרגישים אותו אע"פ שהוא עיקרא ושרשא דלהון. ואדם הוא דכר ונוק'. ונוק' דז"א נק' בשם ממכ"ע כי היא מגלה בעולמות לכחו"ח לפי ערך מדריגתו לידע מציאות הבורא ומהוה אותם והוא שליט בעולמות שברא ונק' בחי' זו בשם נוק' דז"א כמו ויקח את הצלע וגו' לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת רק שהוא במקום העולם שחוץ לגופו של אדם. וככה בחי' המל' היא מדתו של הקב"ה מתכלית היחוד בכל המדות חג"ת נה"י רק שכחה וממשלתה היא בבחי' חוץ לכלים דז"א המעלימים כנ"ל. משא"כ כלים דז"א עצמן הן בכל מקום כמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא רק שהוא בבחי' סוכ"ע כנ"ל והנמצאים הן לעצמן כמו חוץ לגופא דז"א כבי'. שאחר שאין מורגש בהם