עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › חנה אריאל דברים

חנה אריאל דברים שא

Hanah Ariel Dvarim 301 · חנה אריאל דברים · free full Hebrew text

Open in the reader →

פרשה ראה

ראה אנכי נותן לפניכם. מתחיל בלשון יחיד. ואסיים בלשון רבים. גם ל' אנכי הלא הם דברי מרע"ה כל ס' משנה תורה. הול"ל ה' נותן לפניכם. את הברכה אשר תשמעו הול"ל אם תשמעו כמ"ש והקללה אם לא תשמעו. במשנה אריב"ק למה קדמה פ' שמע לוהא"ש כדי שיקבל עליו עומ"ש תחלה ואח"כ יקבל עליו עומ"צ. ויש הבין מהו אומר למה קדמה וכו'. הלא גם בתורה קדמה פ' שמע. וגם מ"ש דפ' והא"ש דוקא היא עול מצות ולא פ' שמע והנה כל המצות שנז' בפ' והא"ש כולם נאמרו גם בפ' שמע

בכ"ה באלול נברא העולם. הנה לשון המספר בימי החודש ועדיין לא נברא העולם. פשוט וידוע שהכונה שכפי המצב דעולם והגלגלים בכ"ה באלול כשנברא העולם באותו הענין המעמד והמצב הי' בעת הבריאה. אבל עדיין י"ל למה לא נברא בתחלת סדר העולם שהוא מניסן או מתשרי והלא בתחלת הבריאה נתחדש כל עיקר ענין הזמן ולמה לא נמצא בהתחלת סדר הזמן כמו בזמן דסדר השבוע שהותחלה הבריאה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ואח"כ יום שני וכו'. וכן הוא הסדר כל ימי עולם ולמה בימי החדש והשנים לא הותחל מראשיתו. ובענין הזמן עצמו יש להבין דודאי הזמן הוא מחודש ונברא בעת בריאת העולם. ואלקות הבורא ב"ה הוא ודאי למעלה מהזמן. א"כ מהו שכ' בע"ח ובסה"ק שמתחלה נאצל כן ושוב אח"כ כן ובפרט בענין השבירה והתיקון שזה נראה ענין זמן ממש. אמנם ענין זמן הוא שיש חילוק בין הוה לעבר ועתיד שההוה מורגש בהרגשה גדולה יותר מן העבר ועתיד. וכן יש חילוק בין הרגשת עבר לעתיד. ובחי' שלמעלה מהזמן הו"ע הנצחיית שהכל הרגשה א' לעבר הוה ועתיד. ובמח"ק דאד"ק צופה ומביט עד סוף כל הדורות הכל בצפי' והבטה שוה. כי זה הוא ענין אור אין סוף. שאין לו קץ וסוף כלל לומר שזה נמצא וזה לא נמצא כי אין לך דבר שאין נמצא בו. אלא שהמח"ק דאד"ק מגבלת ומצמצמת את האא"ס בבחי' הקו"ח שלא יבא אל המציאות ממנו אלא מה שעתיד להיות ולא יותר. והרי יש במח"ק זאת ענין השבירה שהוא סילוק האורות מכלים וגם התיקון שהוא חבור אורות בכלים בבחי' שם מ"ה החדש דעולם התיקון כמ"ש במ"א. ובמח"ק דאד"ק הוא צופה הכל ביחד. וכשנאצל עולם התהו נאצל בבחי' אלקות ונצחיית דהיינו שהוא הי' הוה ויהי' בלא הרגשות מחולקות בין הוה לעבר ועתיד. ואף שכתוב וימלוך וימת הנה גם שניהם המלוכה והמיתה הן בבחי' זו דהי' הוה ויהי' ברגע א'. ואין חידוש האצילות אלא לגבי הנאצלים עצמן שנאצלו בבחי' מצומצמת ומיוחדת. אבל לגבי המאציל ב"ה אין שום שינוי בין קודם שנאצלו לאח"כ. כי הכל הי' צפוי לפניו בצפי' א'. וגם הנאצלים עצמן שנאצלו בבחי' או"כ הן בבחי' הנצחיי' דהי' הוה ויהי' כי הם מיוחדים בקו"ח אא"ס ב"ה כח האחדות הפשוט שכל יכול ואין שום מעצור לפניו. רק שהוגבלו באו"כ שלא יבוא מהן חידוש מציאות הבריאה כ"א מוגבל ופרטי דוקא. והאורות הן אור נאצל מע"ס הגנוזות במאצילן שרק לגבי מאצילן הם נחשבים לע"ס. אבל מה שיכול להיות נאצל מהן ספירות פרטיות אין סוף וקץ וגבול להם כלל שיכול להיות מציאות נאצלים פרטיים מי יודע כמה וכמה. רק שהרצון הי' להמציא גם בבחי' האצילות רק עשר ספירות לבד כלומר כחות מצומצמים לגבי חידוש הבריאה מאין ליש שימצא מהן. אבל הן עצמן ר"ל האורות דע"ס הנאצלים הן הן גילוי אור ע"ס הגנוזות הנ"ל. והכלים הן מגבילים עוד יותר ר"ל שנתצמצמו הכלים שלא יבוא מהן חידוש הבריאה כ"א מחסד מציאות חסד ומגבו' מציאות גבורה וכו'. אבל מן האורות עצמן יכול להיות אור החסד בכלי הגבורה ויפעול בנבראים (או גם בחי' נאצל נפרד מקו"ח כידוע) בחי' גבורה. כי מה שהוא אור החסד