חנה אריאל דברים ש

יש בחי' תלמיד המחכים את רבו וזהו פלא איך התלמיד הנמוך במדרי' הוא מחכים את רבו שלמעלה ממנו והענין הוא שע"י שהתלמיד מתאמץ מאוד למיקם אדעתי' הבין היטיב מה שאמר לו רבו. ולפי שמדרי' התלמיד למטה ממדרי' רבו באו לו ספיקות וקושיות בדברי, רבו ומקשה לו מוכרח רבו להוריד לו גם מח"ס שלו לגלות ממנה אל התלמיד שבזה יתרץ לו הקושיות גם במקום מדרי' התלמיד. ודוקא מחכ' הסתומה אפשר להביא לידי גילוי לפי שהחכ' הסתומה היינו שאפשר לה לבוא לידי גילוי רק שיש דבר שסותם בפני'. וכשיסיר הסתימה אפשר להביאה לידי גילוי ממש משא"כ חכ' נעלמה א"א להביאה לידי גילוי כי היא נעלמה לגמרי במהו"ע מדרי' הרב עצמו דוקא ולכן, ע"י השפעה דרך ירידה הנ"ל א"א להביא את התלמיד אל מדרי' החכ' נעלמה הנ"ל. אבל יש השפעה דרך נפילה והיינו כשאין התלמיד יכול לישב אצל הרב להבין ללמוד ממנו אומר לו הרב איזה דברים דרך סגולה. כמו ד"מ ענין השמות והקמיעות שהם לפי חכמת הרב עצמו ואין להתלמיד מבוא להשיגם דרך למוד בהשגה והבנה. והדברים שאומר לו הרב אין בהם תבונה כלל להתלמיד. אבל כשהתלמיד יחזיק במעוזו בדברים הללו בכח אמונה פשוטה שבודאי מאותן הדברים יוכל להתחכם מאד שהרי הם דברי רבו החכם המופלא בהפלאה עצומה אפשר להתלמיד לינק מדברים הללו לבוא גם עד מדרי' חכ' נעלמה של רבו. ומכ"ז יובן בנמשל שבעולם התיקון כל ההשפעות הן השפעה דרך ירידה דהיינו שנגלה אור וכח ושפע ממדרי' למדרי' בדרך השתלשלות והתלבשות ועי"ז הענין באתעדל"ת אתעדל"ע שזהו כמשל תלמיד המחכים את רבו כנ"ל. והיינו ע"י לאה' את ה' אלקיכם וללכת בכל דרכיו ולדבקה ע"ד ודבק לבנו במצותיך כנ"ל. ועי"ז ואספת דגנך ותירושך ויצהרך שהוא תוס' אור הבחי' חב"ד דנר"נ ע"י בנין האמונה בשמירה הא'. אבל ע"י בחי' עומ"צ שתמצית ענין העול הוא ענין ביטול הבחירה לגמרי שאין תלוי כלל בבחירתו רק הוא מוכרח ע"ז (וכן יובן בבחי' עומ"ש שהוא ג"כ ענין ביטול הבחירה בחכ' ודעת). הנה עי"ז יוכל להמצא במקבל דבר מה שא"א לבוא לו בדרך השגה והבנה בחב"ד שלו רק בכח עליון הניתן עליו עול זה. וזהו אם שמור תשמרון ב' השמירות. א' בנין האמונה בחב"ד חג"ת וכו' שזהו לאה' וללכת בכל דרכיו ולדבקה בו עי"ז והוריש ה' מלפניכם את הגוים האלה שזהו לאהפכא חשוכא דמדות הרעות דז' עממין לנהורא דנר"נ דקדושה. וע"י השמירה הב' דעומ"צ הנ"ל אומר וירשתם גוים גדולים ועצומים היינו האורות העליונים דתהו שנסתלקו למעלה בבחי' מדרי' יש האמיתי דמהו"ע אוא"ס ב"ה והיינו כימי השמים על הארץ דוקא. ולפי כל הנ"ל יתפרש לשון המשנה דלמה קדמה פ' שמע וכו' בדרך אחר ממשנ"ת בדרוה"ק לפי שע"פ הנ"ל א"א לנו ח"ו לומר איזה מדרי' גדולה (כמ"ש בזה"ק דחטא המקושש עצים הי' דהוי דייק על אילין אילנין איזו מנהון רב וכו') רק השאלה הוא כך מאחר שכל עיקר ירידת הנשמה לעולם הוא ענין פרצוף העיקרי, דקיום המצות א"כ למה צריכין כלל לפ' ראשונה והלא די בפ' והא"ש לבדה. ודאי אם צריך לומר פ' שמע פשיטא שצריך להקדימה שהרי קדמה בתורה אבל השאלה הוא למה קדמה כלומר למה צריכין להקדים לומר כלל פ' שמע מאחר שפרצוף העיקרי הוא פ' והא"ש וע"ז אומר כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים ע"י בחי' יחו"ע עצמו ממש כנ"ל. ואז שוב אח"כ א נקל לו לקבל עול מצות שהוא בחי' הכתר מל' דפרצוף המצות ויבוא עי"ז ענין כימי השמים על הארץ כנ"ל: