חנה אריאל דברים רצט

רע"מ ורעה אמונה כנ"ל לבנות הפרצוף הזה בכל מדריגותיו ובחינותיו. ולכן נמצאו כמה פעמים שכופל ענין אחד בתיבות שונות. ועבדתם. ושמרתם. כמה וכמה פעמים שנראה הכל ענין אחד כפול ומשולש. ועפ"י הנ"ל יובן שזהו ענין בנין הפרצוף שיש בו כמה וכמה בחי' ומדרי' שונות בכל פרט ופרט. ומ"ש לשון היום כמה פעמים במשנה תורה כידוע שיום נק' בחי' ומדה. וז"ש היום מדה זו דמל' בבחי' הפרצוף דדור שנכנסו לארץ שהוא הפרצוף דקיום המצות והוא פ' העיקרי שנק' רחל כנ"ל

ובזה יובן מ"ש כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת אשר אנכי מצוה אתכם וגו'. דמ"ש כל המצוה הזאת היינו כללות ענין הפרצוף הנ"ל הנק' רחל בכל בחי' ומדריגותיו וז"ש לשון את כל המצוה הזאת וגם אמר המצוה לשון יחיד (ולא אמר כל המצות כמ"ש בפ' כמה פעמים) לפי שאין הכוונה על המצות ממש רק על קיום בנין הפרצוף בכל מדריגותיו. וז"ש אשר אנכי מצוה אתכם קרי על מרע"ה רע"מ כנ"ל שהוא מצוה מל' צוותא דהיינו התחברות שמתחבר הדעת עליון דמרע"ה לבנות הפרצוף ואומר אח"כ לאה' את ה' אלקיכם וללכת בכל דרכיו ולדבקה בו שזהו כענין פ' והא"ש לאה' ולקיים המצות שהן בבחי' ודבק לבנו במצותיך כנ"ל. וכשתשמרו הפרצוף הזה והוריש ה' וגו' וירשתם וגו'. כל זה הוא נתינת טעם לפ' והא"ש שמסיים בה למען ירבו ימיכם וגו' כימי השמים על הארץ וכמש"ל שהוא בחי' ביטול בעצם ממש במדריגה שלמעלה מבחי' כתר מלכות הנ"ל. כי כתר מל' הוא ברכת מרע"ה משלו יוסף עליכם ככם אלף פעמים שזהו מדרי' הכתר וכנ"ל בדרוש פ' דברים אבל כימי השמים על הארץ הוא ענין ברכת ה' אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ וכו' שזהו ענין ויברך אתכם כאשר דבר לכם דפ' דברים וכן אשר דבר ה' אלקי אבותיך לך דפ' ואתחנן וכנ"ל בדרושים הנ"ל. שכל זה יזכו ע"י ושמתם את דברי אלה שהיא בחי' עומ"צ דוקא כנז"ל. וע"ז אומר הטעם כי אם שמור תשמרון כפל לשון קאי על בנין הפ' דמצות ועל בנין הכתר מל' דפרצוף הזה שהוא ענין תורה שבע"פ כנ"ל. וזהו כפל לשון השמירה כידוע דשמור לנוק' והוא דרך כלל בנין הפרצוף בחב"ד חג"ת נהי"מ בכל המדרי'. ועוד ארז"ל שמור זו משנה דהיינו בחי' בנין הכתר מל'. ובחי' הכתר מל' הוא עיקר ענין עול מצות וכנ"ל למעלה שנק' עול לפי שהוא דבר שאינו מושג כלל במקום הישות ואעפ"כ מתפעל ממנו (וכתר מל' דפרצוף דור המדבר הוא ע"י התבוננות דשמע ישראל דהיינו יחו"ע במקומו ממש כנ"ל וכ"ש ע"פ השמיעה דבינה שנותנת טעם באדם כנז' בדרוש הנ"ל). וע"י השמירה הכפולה הזאת יבוא מ"ש והוריש ה' את" הגוים האלה היינו הניצוצות קדושה שיש בז' מדות הרעות דז' עממין שכח העממין יבטל והניצוצות יעלו לקדושה (וזהו לשון והוריש שהוא לשון גרושין ולשון ירושה והיינו דתרווייהו איתנהו. הגרושין למדות הרעות דז' אומות והירושה לניצוצות הקדושה שנפלו בהם בשבה"כ הידוע בסה"ק). ואומר עוד וירשתם גוים גדולים ועצומים מכם. הכוונה על אורות דתהו כפי מה שעלו ונסתלקו למעלה גם להם יזכו להאיר בהם ע"י קיום בחי' עומ"צ בפו"מ מבחי' הכתר דתורה שבע"פ דמל' קרינן לה שהשכינה יורדת לברר ניצוצין כידוע. אבל בבחי' הכתר דעול מ"ש שהוא מבחי' תושב"כ שהוא יחו"ע דקוב"ה כתי' אש לפניו תלך ותלהט סביב צריו. וזהו בכל מאדך שאין יורד במקום התמורה כנ"ל. וממילא ע"י ירושה זו יהי' בחי' כימי השמים על הארץ כנ"ל. ויובן הענין ע"י ביאור קצת ענין הניצוצין שנפלו בשבה"כ. והוא ע"פ הידוע שיש חכ' גלוי' וח"ס וחכ' נעלמה. חכ' הגלויה הוא כמו שהרב לומד עם התלמיד שהחכ' הגלוי' אל הרב שהיא למעלה במדרי' ממדרי' התלמיד מוריד הרב אותה ומשפיע אותה (כידוע ענין שפע שמשפע ויורד כמו ע"י הכלי שקורין לייקע שמשפע והולך) אל התלמיד במקום מדריגתו של התלמיד. וזהו השפעה מחכ' הגלוי' דרך ירידה. והנה