חנה אריאל דברים רסב

שגם הוא אינו בטוח לעמוד במקום, תוקפו של היצה"ר במקום טומאה כזאת. וז"ש תמה אני אם יש מי שיודע להוכיח אבל אם הי' מי שיודע להוכיח יודע לסדר דברי תוכחתו לעקור כח הטומאה מחבירו ממילא הי' מגיע בדבריו עד מקום תוקף היצה"ר הטמון עדיין בלבו כנ"ל ולא הי' יכול להשיבו טול קורה וכו' מחמת שהיו דברי התוכחה נוגעים עד לבו ממש ולא הי' פונה לחשוב ברעת חבירו המוכיחו. ואחר כ"ז יובן ענין הנסיון שנסה הקב"ה את ישראל במדבר שהוא כדי שידעו הם את נגע לבבם שיש עדיין כח לג"ק הטמאות נחש שרף ועקרב שבמדבר לעכב על ידיהם שלא יתפעל כח הטבעי שלהם מהתפעלות אלקו' דנר"נ כנ"ל. וכשנודע להם שיש נגע ומחלה זו עדיין עליהם (שהרי לא עמדו בנסיון בכל המקומות הנ"ל וחטאו בהן). אף שבמצבם עכשיו מעבר לירדן ירחו בארץ מואב אינם מרגישים כלל ממחלה זו. הנה רב גוברי' דמרע"ה שיודע להוכיח ולברר גילוי אור התפעלות האלקו' גם במקום הנגע ומחלה דמקום הנסיון ולמחות זכרו מקרב ישראל, ואדרבא לבנות במקומו פ' העיקרי הנ"ל

וזהו אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל במדבר בערבה וגו' כלומר בכל המקומות שיש בהם כח הגקה"ט כנ"ל. באותן המקומות ממש דבר משה דברי תוכחתו ובירור דברי אור השכינה להאיר להם גם במקום שתלוין בו מקומות הללו. והנה זהו בבחי' המקום. אך יש ג"כ בחי' זמן בכל אלה כידוע שהזמן הוא ממוצע בין נפש לעולם והוא בחי' הרו"ש שכפי ענין הרצוא כן ענין השוב וממקום הרע והטמא יעלה ריח רע וימנע בעד הטוב שלא יאיר מלמעלה כמ"ש במ"א באריכות וכאן אין להאריך בזה וכמו שהי' כח הטומאה בעשר מקומות הנסיון במקום ועולם דמדבר. ככה הי' בחי' אחד עשר יום דכחות הזמן דרוח הטומאה כידוע דבקליפה הוא בחי' י"א דוקא כי הכח אלקי המקיים כל דבר הוא נצב ונותן בהם כח וחיות מלמעלה על עשר בחי' שבכל דבר והוא ענין י"א ארורים וכידוע כ"ז בסה"ק. וזהו שאמר כאן שמרע"ה דבר דברי תוכחתו ובירור דבריו (דהיינו גילוי שכינה כנ"ל). במקום במדבר בערבה וזהו בבחי' עולם ואחד עשר יום מחורב (מקום מ"ת) דרך הר שעיר. שהזמן עולה משעיר וגקה"ט ומעכב על בחי' נפש דקדושה אלקי' כנ"ל. עד קדש ברנע. גם במקום ובזמן הזה דבר משה אל כל ישראל את כל דברי משנה התו'. וענין משנה תורה יובן ע"פ משנ"ת בפ' בראשית ע"פ ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פא"פ לכל האותות וגו' ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל עיי"ש דפא"פ היינו כמ"ש ותמונת ה' יביט שאותה התמונה שה' רואה בעולמות הי' גם הוא ע"ה זוכה להביט. וזהו פא"פ שאותן הפנים שהי"ת רואה את משה אותן הפנים ראה חמשה בעצמו א"ע וזאת הראי' להדי' היתה למשה למנה לכל האותו' וגו'. שבזה הכח הי' עושה האותות וגו' וכן לכל היד החזקה הוא כח התו' וכנ"ל ענין ומכשרתו להיות צדיק). הוא יחו"ע דקוב"ה במדרי' סוכ"ע. ולכל המורא הגדול כמ"ש ובמורא גדול זה גילוי שכינה היינו בנין הפרצופין דנוק' אשר עשה משה להראות לעיני כ"י הי' הכח מאשר ידעו ה' פא"פ. וכבר נת"ל דבחי' פ' הארה הוא לעיני כ"י. אבל פ' העיקרי הוא מגיע גם לכחות הטבעיי' והכל עשה משה בידיעה דפא"פ הנ"ל ובזה נטע בישראל הביאה לא"י להיות דומה שיש לו אלוה כנ"ל. ויש בזה ב' אופנים ע"ד מ"ש במ"א עמ"ש בזוהר לבד בך נזכיר שמך (בגלותא). ע"ד העבודה שאם חפץ ה' בידו יצלח אז מחמת בחי' התפעלות אלקית ילך בכחו זה לעסוק כל היום תמיד בתומ"צ בכח היד החזקה כנ"ל ובדרך זה נק' משנה תו' מל' כפל כמו כסף משנה כנ"ל והיינו היד החזקה והמורא הגדול ביחד אך בגלות לבד בך נזכיר שמך ואף אם יזכה להתפעלות אלקי' לא יעלה בידו עסק התומ"צ לעשות בכחו זה. אעפ"כ היא משנה אלוה אשר עשה משה פ' העקרי ודומה שיש לו אלוה כנ"ל