חנה אריאל דברים רסא

בבחי' המקום בעולם (ע"פ הידוע שיש עש"נ ומקום המדבר הוא מקום אחיזת החיצונים הנ"ל). וע"ז אמרו באדר"נ עשרה נסיונות נסה הקב"ה את אבותינו במדבר והיינו שהביאם אל המקומות הללו וענין הנסיון קמי קוב"ה היודע מה שעתיד להיות הוא כמ"ש למען ענתך לנסותך לדעת את אשר בלבבך. וידוע פי' אדמו"ר בזה לדעת כלומר שאתה תדע את אשר בלבבך. והוא ע"י הנסיון אם יעמוד בנסיון ידע שבר לבבו ואם לאו ידע שעודנו צריך תיקון בנפשו וכיון שישראל לא עמדו בנסיון בעשרה נסיונות הנ"ל. על זה בא מרע"ה לתקן אותם בתוכחתו במשנה תורה (וכל ענין דמשנה תורה הוא בחי' בנין הנוק' העיקרית אשר עשה משה דוקא ברוחני' ויהושע הכניסם לא"י גם בגשמי' כמ"ש במ"א). וענין התוכחה הוא בירור הדברים (מלשון מוכחא מלתא, ובל' המפרשים מוכח להדיא). והיינו לברר להחוטא שיבין גם הוא אשר לא טוב עשה וז"ש בגמ' (ערכין ט"ז ע"ב) אר"ט תמה אני אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה, אומר לו טול קיסם מבין עיניך והוא אומר טול קורה וכו'. אראב"ע תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח. פי' דהתוכחה היא כמ"ש הוכח הוכיח את עמיתך ועמיתך היינו עם שאתך בתומ"צ בו דוקא הוא מצות התוכחה (וכמ"ש אל תוכח לץ דודאי אין הכוונה שלא יתרה בו שאסור לעשות כן ושלא לשבר מלתעות עול אם יש בכחו'. אלא ודאי פי' תוכחה הוא כמשי"ת). וסתם בנ"א כאלה אף שבא חטא לידם בודאי מתחרטים אח"כ ושבים למקומם כמו שהם בתומ"צ שלכן נק' עמיתך. והוא דוקא צריך ושייך בו תוכחה. דהנה עיקר התשובה באמת לאמתה הוא כמ"ש דהע"ה וחטאתי נגדי תמיד. פי' שלא ישכח על חטאיו ויאמר בלבו אחרי אשר אין לבבו פונה לחטוא מוטב לו לעסוק בתומ"צ ויסיח דעתו מן החטא. אך אם כה יאמר נקל יהי' בעיניו לשוב לחטוא עוד פעם אחר וכ"ש אם שנה בחטאו שנעשה לו כהיתר. וע"ז אמר דוד וחטאתי נגדי תמיד שהוא פוקד לעצמו על חטאו ומצטער עליו (אך רק נגדי דוקא שעומד לפניו מנגד הרחק ממנו ולא שתמיד הוא חושב בו דא"כ תורתו מתי נעשית וכו' כידוע). ופי' נגדי היינו שיודע ומרגיש היטיב אשר בשעה שגבר עליו היצה"ר והחטיאו עשה הוא שלא כהוגן מאוד במה שלא נתגבר עליו לדחותו מעליו וידע עם לבבו שגם עם תוקף התאוה והסתת היצה"ר לא הי' לו לעשות כמו שעשה. ואין די במה שעתה לבבו אינו פונה אל הרע והחטא. אך דהע"ה הוא שהי' יכול מעצמו לקיים כזאת. אבל סתם ב"א צריכים למוכיח דוקא כלומר שאחרים הגדולים ממנו הם יוכיחוהו ויבררו לו ויזכירוהו ויעוררוהו על מצבו בעת החטא ושבאותו המצב ומעמד כמה גדולה חטאתו ששמע ליצרו. וע"ז אר"ט תמה אני אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה כי אין איש רואה החובה על עצמו ואם עכשיו אינו רוצה לחטוא הוא צדיק בעיניו וכאלו לא עשה כלום. ולכן כשאומר לו טול קיסם מבין עיניך ובעיניו הוא כנטול כבר מעקרו ואינו נותן לב לזכרו כלל. ואת רעת חבירו אפי' מה שעשה כבר יחשוב בלבו נצב ועומד לפניו ואומר לו טול קורה כו'. וע"ז אראב"ע תמה אני אם יש מי שיודע להוכיח. כי היודע להוכיח היינו מי שבעצמו יש לו כח אמיץ שגם אם יארע שיתגבר עליו יצרו ובמקום נסיון בדברים שנפשו של אדם מחמדתן ויצרו בוער כאש להבה קום ועשה כי אם לא עכשיו אימתי וכו'. הי' מתגבר על יצרו ועומד בנסיון שלא לחטוא. והוא בטוח בעצמו בזה בפשיטות. הנה אדם כזה דוקא הוא שיוכל להוכיח לעמיתו. והענין יובן למשכיל דמי שלא הגיע למדה זו רק שדעתו ושכלו משיגים היטיב באר שכן הוא ראוי לעשות. הנה בבואו להוכיח את חבירו לא יוכל להביא התוכחה רק אל מקום השכל וההשגה של חבירו. והנה גם הוא עתה בשכלו ודעתו עומד על זאת כמו המוכיח. ואל מה שטמון עדיין בקרב החוטא לשוב אח"כ אל קיאו מחמת שלא נעקר כח הטומאה ממקומו מה שהי' לו בעת החטא לא יבואו ולא יגיעו כלל דברי המוכיח מחמת