חנה אריאל דברים רס

בלשון צו שהוא מיד ולדורות וביותר צריך זירוז במקום שיש חס"כ. דהיינו חסרון הכלי לדירת א"י כמובן מהנ"ל. אעפ"כ יכולים אתם לבוא אל הארץ. וזאת הארץ אשר תפול לכם מלמעלה

במשנה אבות פ"ה עשרה נסיונות נסו אבותינו את הקב"ה במדבר שנא' וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי (ובאדר"נ. עשרה נסיונות נסה הקב"ה את אבותינו במדבר). וי"ל בשלמא בתלונותם על המזון ועל המים שייך לומר לשון נסיון. וכמ"ש בתהלים הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו, אבל בחטא העגל ומרגלים ועדת קרח ומעשה שטים וכדומה מה שייך בזה ל' נסיון והענין יובן ע"פ משנת"ל במ"ש נגלה עליהם ממה"מ הקב"ה ביצ"מ ובמ"ת ראו פב"פ את בחי' העליונה שבה נק' הקב"ה. כי בב' בחי' הקודמות לה הנ"ל דהיינו בחי' מלכותו בביטול היש וביטול בעצם. היינו שראו את כבוד ה' בבחי' היות הנמצאים יש ודבר נפרד לעצמו אלא שראו גם כבוד מל' ביקר וגדולה שא"א לנמצאים היודעים את כבודו למרות בו ח"ו. הנה אף כשמסתלקים המוחין דידיעה והכרה זאת נשאר עכ"פ רשימו וזכרון שאף שהוא יש ודבר לעצמו אעפ"כ אין ראוי לו להרשות א"ע ללכת אחרי שרירות לבו ולעזוב את מצות המלך המרומם גדול ונורא. אבל כשהגיעו לראות בחי' ומדרי' הקב"ה שהוא ית' נבדל לגמרי מכל עצמו של ענין השתל' מדרי' עו"ע. ואפי' מבחי' בורא ונברא הוא מרומם לבדו ית'. וממקום רוממותו וקדושתו נא' כי ממך הכל. ובמדרי' וראי' כזאת אין כל דבר נפרד ממנו. ועכ"ז גבורתו ידברו אתה גבור לעולם אדני שעולם כמנהגו נוהג והכל צפוי והרשות נתונה. הנה בעת הארת המוחין דידיעה וראיה והכרה זו מאירה בהם רואים את כבודו והכל צפוי להם קדושתו לבדו ואפשריות נוהג שבעולם. אבל בהסתלקות המוחין הללו ונשארים על טבע נה"ט והגוף אף שנשאר רשימו וזכרון הנה מזה אדרבה מרשים א"ע ללכת אל אשר יהי' הרוח ללכת בשרירות לבם. ממ"נ אם כפי הרשימו וזכרון הרי הוא הכל. ואם כפי טבעם הרי אינם מרגישים שום חיוב לבטל רצונם ותאוותם כנ"ל שאין הטבע מרגיש את ענין האלקות כלל. ועפי"ז מבואר במק"א ע"פ כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה. פי' בכחך הו"ע התפעלות אלקות ובכח הזה יש לו לעשות כל אשר תשאלנו נפשו כי ה' אתו. אבל לא ירשה א"ע לצאת מתח"י ההתפעלו' ולעשות כל הבא בידו ולסמוך על כח ודביקות היחוד. כי אין מעשה וחכ' וגו' פי' שלשם אין נעתק ע"י ההתפעלות המעשה והחכ' וגו' מקדושה עליונה אלא ממקום תהו ובהו יבא שם המעשה ולכן הזהיר בכחך דוקא ואין לפרש בזה יותר והמ"י. וזהו שנק' נסיון ממש שמנסים אם כן הוא אם לא ח"ו. וז"ש וינסו אותי ולא שמעו בקולי. ידוע שקול הוא המשכה וגילוי המתפשט חוץ למקום מוצא הקול. וכלומר שכאשר נסתלקה מהם בחי' הראי' את כבוד המלך הקב"ה במקום מדרי' העליונה הי' ראוי להיות נשאר אצלם עכ"פ בחי' השמיעה בקולו שלא למרוד בכבוד מלכותו ית' ח"ו. אבל הם נסו אותי אם כן אם כו' ולא נמצא להם השמיעה בבחי' הקול שלי וסיבת זה הדבר הוא המדבר מקום נחש שרף ועקרב המפסיק בין יצ"מ ובין הכניסה לא"י והיינו שהי' ענין מניעה ועכוב לבנין הפ' העיקרי הנ"ל מחמת איזה מקום שהי'. כח לג"ק הטמאות לגמרי להתאחז בסבך בנשמות ישראל בהיותם מתלבשים בגוף ונה"ט כי הגם שעלו נש"י מנפילתם בחטא עה"ד ויצאו ממצרים ונדבקו בהקב"ה ושכינתי' ככל הנ"ל אך להיות דומה שיש לו אלוה במקום נה"ט בקדושת א"י כנ"ל עדיין לא הטהרו הנשמות להיות כאדה"ר קודם החטא שהי' לו בודאי כח זה בנשמתו (ועוד יתר ע"כ הרבה הי' לאדה"ר כי אד"ם ר"ת אדם דוד משיח כידוע במ"א), ולזה נא' וה' הולך לפניהם יומם וגו' לנחותם הדרך היינו לעזור להם שיוכלו ליכנס לארץ. ולכן הוליכם במדבר שהוא