חנה אריאל דברים רסג

והיינו בחי' מל' ית' דקמי' ממש (שגם ההתפעלות ממנה הוא כח אלקי ממש עיין לעיל היטיב בג' המדרי' זו למעלה מזו). וזהו אלה הדברים אשר דבר משה. ר"ל שמקדים להודיע מה הוא ענין המשנה תו'. ואומר שהן דברי התוכחה ובירור הדברים דכחו של משה לברר ולגלות אותם גם במקום במדבר בערבה וגו' שהן המקומות שלא עמדו ישראל בהם בנסיון מעצמם. והיינו שלא היו יכולים לקבל ולהשיג בחי' מלכותו ית' במקומות ההם אף שהי' להם בחי' השכינה שהיא כח ה' כנ"ל אבל בכח הטבעי שלהם לא הגיע הכח אלקי דשכינה מפני הנחש שרף ועקרב שבמדבר. במקום במדבר בערבה. ובזמן אחד עשר יום מחורב. ויפה כחו של משה אשר ידעו ה' פא"פ לעשות תוכחה ובירור דברים גם במקום וזמן הזה. ה"ז שהכניסם לא"י ברוחני'. והיינו שתיקן את בחי' מלכותו של הקב"ה בבחי' פ' העיקרי הנ"ל ועי"ז הגיע בחי' כח אלקי ממש בבחי' התפעלות המדות הטבעיי' (וכמש"ל כ"פ שזהו וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני החתי וגו' לתת לזרעו) אף שלא בבחי' השגה והכרה בחכ' ודעת כפ' הארה הנ"ל. (ועז"נ כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה. פי' בכחך היינו התפעלות בטבעי' מכח אלקי אף שאין בו החכ' ודעת בהתגלות במוחו ולבו. ולא ירשה א"ע לזוז מן הכח הזה ולחוץ בעוד שהכח הזה שרוי בקרבו. ובזה יתפרש ענין ארץ כנען לגבולותיה הנז"ל). ואחר שהודיע הכתוב מה שעשה משה בדברי תוכחתו התחיל לסדר סדר הבנין דפ' העיקרי. ואמר ויהי בארבעים שנה וגו' כלומר שנמשך הענין ע"י חטא המרגלים עד שבארבעים שנה אז דוקא דבר משה אל כל ישראל ככל אשר צוה ה' אותו אליהם. אותו דוקא ואליהם דוקא. אותו היינו כאשר ידעו ה' פא"פ. אליהם היינו שיגיע עד כחות הטבעיי' שלהן. והן הן כל הדברים דספר משנה תו'. וכמו שנתן תורה דד' ספרים הקודמים ע"י משה דוקא. כי הגם שבסיני ניתנה להם התו' הנה על כ"ד פר"נ והיינו שהי' להם עלי' למעלה ממדריגתם לקבל את התו'. וע"י וידבר ויאמר ה' אל משה לאמר וכה"ג נתנה להם במקומם ומדריגתם ממש ע"י מרע"ה שהוא הדעת הכללי דישראל. כמ"כ משנה התו' שהוא אשר צוה ה' אותו אליהם (אבל כל התו' כולה לא נק' אליהם רק שצוה ה' אותו והוא הדעת דכל ישראל ממילא בא כח התו' בכל ישראל ע"י כח הדעת דמשה. אבל במשנה תו' הוא אשר צוה ה' אותו אליהם דוקא) הוא ע"י משה שהוא שמשא דנהיר לסיהרא. ותיקן לשעה ותיקן לדורות. תיקון לשעה הוא לכל היד החזקה ולכל המורא הגדול שניהם ביחד דוקא. והיינו כשמספיקין בידו שע"י בחי' המורא הגדול דהתפעלות אלקות ילך בכחו זה דלא פסיק פומי' מגרסא. והוא כח היד החזקה עם המורא הגדול. והוא פי' הא' דמשנה תורה הנ"ל. ותיקון לדורות בגלות להיות יכולת ביד בנ"י לדור בדירת א"י איזה זמן. וכל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה ככל הנ"ל. ודי בזה

ה' אלקיכם הרבה אתכם וגו' ככוכבי השמים לרוב וגו' יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם. יל"ד מ"ש ככוכבי השמים שהרי ישראל אז הי' להם מספר ת"ר אלף וכו' ובכוכבים נא' לאברהם אם תוכל לספור אותם אלמא אין להם מספר. והגם שיש לומר שמ"ש אם תוכל לספור אותם הוא מחמת סבוב הגלגל כמ"ש בגמ'. מ"מ משמע בכ"ד שהכוכבים הם יותר מס"ר. וגם מ"ש ויברך אתכם כאשר דבר. אם נפרש שזהו ל' תפלה וברכה קשה אם דיבר מסתמא יקיים דברו הטוב ומה צריך לברכתו. ואם נפרש שהוא ל' הודעה מה שעתיד להיות. א"כ מהמשך הלשון משמע שהוא כנתינת טעם לאיכה אשא לבדי ואינו טעם כלל. כי הרבוי כאשר דיבר לא הי' בימי מרע"ה. וגם יש להבין מה ענין הספור הזה שאמר לבנ"י אין. בו לא תוכחה