חנה אריאל בראשית עד

ראש למאמינים (משא"כ הראשונים רואים ומכירים בכח נשמתם ולא מאמינים). והאמונה הוא ספי' המל' אלקות ממש דאיהו וחיוהי וגרמוהי זה. ואז נגלה עליו אדה"כ כלומר שהכיר את בוראו בכח האלקי ממש דספי' האמונה שלמעלה מעלה מכח הנשמה עצמה ולכן נגלה עליו בגילוי אדון הכל כמו שהוא בעצמו שם מ"ה החדש שבגופא דמלכא לכן קיים את כל התו' למעלה ע"י האמונה שלו נגלה אברין דמלכא למעלה. והוא קיומן להיות כל ימי' אברין דמלכא מתפשטים אל הגילוי בעולם. והיינו מסט' דאבא שהוא בחי' אור בכלי כנ"ל שכבר יש ממנו התפשטות אל מדרי' עולמות מה שבב"ן כנ"ל. והוא אור שהאדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו כמ"ש ג"כ פנימי' אבא פנימי' עתיק שכולו פנים ומתנשא מימו"ע לגמרי רק כשבא באבא מאיר הוא אל העולמות ונותן להם הכרה במתנשא מימו"ע לגמרי. והמשל לזה הו"ע השתוממות שהשומע דבר פלא מאוד נעלה שא"א לו להביאו להשגה ודעת כלל וכלל. ויש להביא קצת דמיון לזה ממ"ש בסד"צ ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא וגו' היינו דכתי' ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש וגו'. שהשומע דברים כאלה מפי חכם גדול ישתומם בדעתו ומתאמת אצלו מציאות חכ' עליונה נעלמה ממנו. ואם החכם מגיד להשומע את הדבר הזה בדרך מסירה כמ"ש משה קבל ומסרה ליהושע וכו' תדבק נפשו בחכ' הנעלמה עד שכל המושג ומורגש כל"ח בעיניו (וכידוע ענין מעשה דלאזני). וכמ"כ יובן שנגלה עליו אדה"כ הוא ז"א שמסר לו בחי' אבא שבז"א ותדבק נפשו של אאע"ה בבחי' אלקי דאמונה עד שהי' צופה בחי' אברין דמלכא ודבקה נפשו בהן עד סוף עולמו שהוא הגוף. (וענין אברין דמלכא מבואר במ"א באריכות שלענין חיות העולם והנהגתן הוא רק אור חיצוני המתפשט בדמות דצורת אדם הנראית בסממנים או בשפיגיל. ואברין דמלכא היינו כמשל שרואה את גוף המלך עצמו). וזהו שנעשה אאע"ה קנינו של הקב"ה בבחי' ומדרי' אור אבא שבז"א ונעשה בחי' מרכבה. וכמ"כ הוא יצחק ויעקב שהיו מרכבה עליונה והקנין שלהם הוא ג"כ ע"י כסף ושטר וחזקה וק"ל

אך כלל ישראל שאינן בבחי' מרכבה כלל ואעפי"כ נחלו בחי' האמונה וכנ"ל שהוא להכיר את בוראו בכח אלקי שלמעלה מכח הנשמה עצמה. רק שבגלות מצרים היו הנשמות והאמונה שלהם בגלות תחת סבלות מצרים עד שלא בא שום כח והארה והתפשטות מן הנשמה והאמונה. ואעפי"כ מצד עצמות הנשמה והאמונה נקראים עמו של הקב"ה ובניו וכמ"ש שלח את בני. שלח את עמי. כי קנוים המה לו בקנינו של אאע"ה שקנה אותו ואת כל יוצאי חלציו. אבל החיבור דקנין אל האדם הוא רק למעלה בבחי' השתוממות הנ"ל. וזה מה שאין כל ישראל יכולים לקבל (כי אינן בבחי' מרכבה כאבות העולם). ולכן אמרו נגלה עליהם ממה"מ הקב"ה וגאלם. וידוע שהוא נגלה להם והם לא ראו כלום. וכמ"ש ופסח ה' על הפתח שהוא האמונה והאיר בה מסט' דאימא עילאה שהוא כענין דמועת אור אבא המתקבל בנו"ן שמרים דילה ולא אור אבא עצמו. ועי"ז יצאו ישראל משעבוד דוגמא שיצא אאע"ה מכחות הטבע להיות מרכבה. והיינו שנמסר לו אור אבא עצמו שבז"א כנ"ל. אבל ישראל נפקו מסט' דאימא. שהאיר ז"א בבחי' האמונה את כח אימא. ועי"ז נעשה כח בבחי' האמונה להוצאת ישראל משעבוד הטבע עולם במצרים אל לכתך אחרי במדבר וכו' למעלה מטו"ד שלהם שלא שמשו אצלם כחות נפשותם הנבראים רק אור האמונה האלקות הוליכה אותם. וז"ש בזכות האמונה יצאו ישראל ממצרים (דודאי אין הכוונה שהי' להם זכות בצו"מ מחמת שהי' להם אמונה. שהרי אמרו הללו עע"ז וכו'. וגם ידוע שיצ"מ הוא אתעדל"ע דוקא ובריתו את אברהם וכו'). ר"ל בכח האמונה האלקות שלמעלה מכחות נשמתם. וכ"ז מסטרא דאימא שהוא כדמות אור אבל אין נראה רק עצם הדמות והיינו סט' דאימא להבין עפ"י משל בענין וכונת