חנה אריאל בראשית עג

וע"ז אמרו במשנה הנ"ל חמשה קנינים קנה הקב"ה שמים וארץ קנין א'. פי' שו"א דבי"ע שהן יש ודבר נפרד לעצמו. ושמים הן וכל תולדותיהן וכן הארץ שלדעתן וצביונן נבראו. אף שהוא ית' יודע אותן בידיעת עצמו כידוע. הן הן יש להן דעת עצמן. יש ודבר נפרד לגמרי. מ"מ הם חיים וקיימים מאלקות דידיעת עצמו ית' שהיא באמת חיות נבדל מהן בתכלית הרוממות [ובבחי' ממכ"ע הוא ענין כח מדת המלוכה דמות הנ"ל. שמפעיל גם בידיעת עצמן פעולת הצו"מ כפום עובדיהון. יקל להבין את זאת]. והוא ע"י קנין דוקא. בכסף ושטר וחזקה שהן ג' קוין. ועי"ז קנה את הנפילים להיית קנינו ית' (כידוע שקניני האדם גם התחתון יש להם אחיזה במהו"ע האדם). שיהי' להם חיבור אליו שתחול בחי' הוויות מציאותם עליהם ושם הוי' של הקב"ה המהווה הכל. דהנה בעולם התוהו לא היו בעולמות בחי' הוי' והתהוות מאין ליש. אלא כמו הרצון לצייר אותם הרי הם נמצאים מאליהם בכח אור הרצון דאד"ק דגליף ומשער מלכין כנ"ל בארוכה והיו המלכין בבחי' תוקף האור דוקא כמשנז"ל וכשנסתלק האור לשרשי נפל הכלים והעולמות הבאין מהן למטה מן המציאות. וצפיית אד"ק היתה מתפשטת כמשל חיי הנפש הכללי בגוף הנ"ל. ולכן לא היו להנפילים שום מציאות. ואם הי' בא מאו"כ דז"א ג"כ בבחי' תוקף האור (אף שבא שרשו ונמשך ממל' העצמות דשם מ"ה כנ"ל) הי' מציאות המתפשט ע הרצון דז"א דסליק ברעותי' למברא עלמא. ולא היו העולמות באים בבחי' התהוות מן המתהווה אלא רק כמו התפשטות בלבד מן המהווה ולא שיהי' בהן עצמן בחי' ההוי'. ולכן הי' בבחי' הקנין שע"י הווים הן שלו ויש בהן הוי' לדעת עצמן ג"כ. והיינו בכסף. עולם חסד יבנה (דהכסף בחסד כידוע). והוא כמו המים שיורדים למקום נמוך להיות נמצאים שם. וכן הוא שיורד אור מכח הפועל דז"א בבחי' הירידה וחסד להיות הוי' בעולמות ובשטר הוא כמ"ש אותיות שנבראו בהן שמים וארץ וכמ"ש בעמ"ו באריכות. שע"י דבר ה' בע"מ שהדבור מגלה מה שהרצון במח' צוה ונבראו. והיינו שיצטרפו אותיות הנפילים כאשר צוה ה' בע"מ. וזהו בחי' קו השמאל כאש המהפך את מה שפוגע בו להכלל בשריפת אש ועי"ז נעשה קנין שלו הנאחז בגופא דמלכא. ת"ת קו האמצעי והיינו חזקה שנאחזים ומוחזקים בידו ית'

אך קנין שמים וארץ הלזה הי' מסט' דא"א כלומר בכח א"א שיש בז"א והוא כדמיון ומשל המרפא את החולה ע"י שמות וקמיעות. שאין החולה מרגיש כלום ונעשה בריא דהיינו שפועל הפעולה הגופני' דבריאות הגוף בכח נבדל מערך גוף. וכמ"כ שבריאת שו"א וכ"צ הי' בדרך פלאות א"ם ב"ה להיות התהוות יש מאין כידוע שאין כל ברי' לעמוד ולהשכיל ולהשיג איכות התהוות מאין ליש ומציאותן לדעתן יש ודבר נפרד בפ"ע בלי שום ידיעה והרגשה מאין היא בא. וזהו מ"ש שני אלפים תוהו. פי' שהעולם שכבר נברא ביו"ד מאמרות הוא רק בבחי' התוהו. והיינו שאינו מרגיש שהוא מתהווה ממהווה ואין לו שום דעת והשגה בזה והיינו שאינו מרגיש שהוא קנינו של הקב"ה. וזהו כמו בחי' א"א הנ"ל שהוא פועל בעולמות בבחי' נעלם מהם לגמרי כמ"ש לעיל. והאדם שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים. והיינו נשמה שמכרת את בוראה גם היא אינו פועל בעולם כלום (רק קודם חטא אדה"ר שהי' מושבו בג"ע וכשיצא משם פעל בעולם ג"כ כידוע במק"א). וז"ע הצדיקים הגדולים שמאדם עד נח ועד אברהם היו דבוקים בנשמתם באלקות בדביקות נורא. אך בגופם לא הי' שום גילוי מזה ולכן לא נאמר בהן שקיימו כל התו' כולה כמ"ש באברהם וגם לא הי' זרעם מיוחס אחריהם והיינו מטעם הנ"ל שלא הי' העולם קנינו של הקב"ה רק מסט' דא"א כאמור. אברהם קנין א' הוא מסט' דאבא שנעשה אאע"ה קנינו של הקב"ה בבחי' זו ושב להיות מרכבה גם בגופו, וכרות עמו הברית להיות לאלקים לזרעו המיוחס אחריו, ונא' בו והאמין בה' שהי'