חנה אריאל בראשית סט

נתפשטו ממנה הדברים בטלים וזהו ענין משפט כף הקלע הנ"ל עד שנתבטל ובא אל ההעדר לגמרי הלבוש חיצוני של התפשטותה אז נכלל ההתפשטות בקרבה ותוכל לשוב אל מקומה הראשון: ועם

ועפ"י הדברים האלה יש להתבונן להבין קצת בנמשל ענין עולם התוהו. דהנה ידוע בפי' מ"ש בזוה"ק בריש הורמנותא דמלכא גליף גליפו בטה"ע שכלומר שתומ"י בעליית הרצון למדת המלוכה נגלפו באא"ס ב"ה המתפשט עד א"ס למעלה ואין קץ למטה שהכל נמצא בו. אלא שצריך לשער מה שהוא רוצה כידוע מענין לשער כמה טפין בים שכבר ישנם רק שצריך לשער. ככה הכל נמצא באא"ס כל שבא לשער בו והוא הוא הגליפו. ואמר בע"ח שלא הי' מקום לעמידת העולמות. כי בגליפו הזאת עדיין אין זה שלימות מדת המלוכה הכוללת ב' דברים. א'. שלימת עילוי מעלת המלך שהכל נשמעים לרצונו. ב'. עילוי העם למעלה מעלה ע"י ששומעים לקול המלך ומתנהגים עפ"י מה שיצוה עליהם. ואימתו עליהם. והיא נותנת בהם הזדככות ערכם לעלות לעילוי אחר עילוי ע"י התנהגותם במצות המלך. ובגליפי הנ"ל הוא מ"ש אדון עולם אשר מלך בטרם כל יצור נברא היינו בחי' שלימות המלך. אבל בחי' הב' שהוא עליית העם אין להם מקום בטה"ע שהוא ע"י אא"ס שלמעלה עד א"ק כו' הרי אין הנגלפים חסרים שום שלימות כטבע ענין האא"ס. ובלשון כהאריז"ל נק' זה המלך עם עבדיו בחדר א'. א"כ עוד שכל ריבוי הנגלפים כולם דבר א' הם אא"ס. אף שבכח ממשלתו דשלימות המלך בעצמו הנ"ל נגלפים הם כרצונו כל מה שעתיד להיות בפועל [כן לשון האריז"ל בפי' גליף גליפו בטה"ע שיער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל]. מ"מ מיוחדים הם ביחוד דאא"ס. ולזה הי' צמצום האד"ק בכח גבול האא"ס להיות נמצא מציאת המשכת קו מעצמות אא"ס ב"ה. שהקו הזה יורד ומתעגל באד"ק ויש לו בחי' כלי דק. דהיינו שההמשכה של הקו היא מגבלת ההתפשטות שבצווי מלכותו שלא נתפשט רק מה שעתיד להיות בפועל ולא ימצא שם יותר דהיינו בחי' הא"ס הנ"ל שבכל נמצא פרטי דטה"ע. ולכן הוא צופה ומביט אבי"ע במדריגתם. אבל עדיין הכל בהשוואה א'. דהיינו התפשטות והמשכת האא"ס רק אל בחי' מיוחדות ופרטיות דאבי"ע. והכל אור אחד דא"ס הוא אצי' והוא בריאה וכו' וכל פרטיהן והיינו כמשל הנ"ל דנפש המחי' את הגוף (כשאינו מזדקק להיות לו איזה רצון או שכל ו מדה). שמתגלה בגוף התפשטות החיות של הנפש הנבדלת]. ועדיין אין כאן שלימות הב' דמדת המלוכה שהוא רק כשיש נמצאים נפרדים מקו"ח ששם מקום חסרון השלימות והמלוכה משלימתם. ובאד"ק דאתמר בי' ואין אלקים עמדי אין שם נפרד מן הקו"ח. אלא דפריסי קמי' חד פרסא ובה שיער ומגליף מלכין (וזה יובן ע"ד המשל הב' מציור הנ"ל). וע"י הפרסא נתחדש מציאות או"כ (שזה כמשל חומר וצורה). וענין הכלי הוא כמו ציור תמונה תמונת חסד או גבורה כו'. ובאמת אין לו לעצמותו תמונה למלך החסד כי הוא רק כח הרצון דאד"ק (שהוא אא"ס בעצם כל' האריז"ל עצמו הידוע] רק לענין התפשטות מציאות מלוכה שלו (כהמשל דציור מלך ועם הנ"ל) ה"ה כאלו יש לו אמונה והוא באמת ענין שרש אותיות המצטרכות לבוא מהן השפעה מיוחדת וכשמלך המלך הא' נמצא לו מלוכה דעולם מלא לממשלתו והוא מולך ומושל עליהם כרצונו והמולך הוא עצמות האור וכלי. האור הוא הרצון דא"ק להמציא בחי' הב' דשלימות המלוכה והכלי הוא תמונת האותיות המצטרכות לבחי' החסד והנהגת המלוכה והתהוות מציאות העולם שינהיגו בו המלוכה. והוא בתוקף האור ומיעוט הכלי וזהו כמובן מהמשל שאין כאן מלוכה בעצם רק הרצון לצייר ולשער מלכין והרצון הוא נבדל מבחי' תמונה כלל [כנ"ל שאפי' הכלי עצמה אין לה תמונה בעצם] רק שמלובש בתמונה זו לפי העת ההיא ואינו מורכב בכלי