חנה אריאל בראשית ע

כגוף ונפש (וענין זה מבואר בארוכה במא' השו"ש) וזהו מיעוט הכלי. וכד: מית המלך ההוא נסתלק האור לשרשו הראשון בעל הרצון לצייר ולשער. והוא האד"ק עצמו [שנחשב למעלה מעלה מבחי' התפשטות הנ"ל]. והכלי ירדה למטה מטה עד שאין לה יניקה אפילו מבחי' התפשטותו דאד"ק הנ"ל (שהוא חיי הנפש בגוף הכללי כנ"ל). וממילא נתבטל ונחרב העולם ההוא של אותו המלך. וכן למלך הב' וכו' עד שבא שם מ"ה החדש דרך מצחא דאד"ק

וביאור ענין שם מ"ה החדש הזה הוא עפ"י הידוע מהאריז"ל. דשרש כל מציאות: השתל' העולמות מהקו"ח [ושרש הקו שהוא היו"ד שבראש הוי"ו שהוא הקו כמ"ש במ"א]. הכל הוא כטפה א' מים אוקיינוס לגבי עצמות אא"ס ב"ה. פי' דזה שיש בכח. האא"ס להתפשט אל כל מיני מציאות (ונק' בעמ"ו בשם כל יכול). היא נקודה אחת קטנה מכלליות בחי' האא"ס ב"ה כי פי' אור הוא גילוי כידו' וכלומר גילוי אחדות הפשוטה דאנת חד ולא בחושבן ולמחת"ב בהחלט א"כ בחי' הכל יכול תחשב נקודה קטנה ונמוכה מאד לגבי עצמות גילוי אחדות הפשוטה. (וקצת משל לזה מכח העשי' שבנפש לגבי רום מעלות תענוג הנפש שהוא כולו שבת כמ"ש במ"א. ויובן מזה שהכח דעשי' מלבד מה שהוא קטן מאד בערך עוד הוא כמו היפך מעלת תענוג הנפש. כי התענוג הוא שביתה שאין בה מעשה. ויש לנבון להתבונן מכ"ז בנמשל) וכאלו אינה כלל. והנה גם באחה"פ ממש שם גם עיקר המלוכה ושרשה כי ממך הכל ויובן למשכיל שזהו מה שיתכן לומר שהאחה"פ הוא מלך בפועל במקום ובחי' מציאות דלמחתב"כ. והקו"ח דאד"ק הוא אא"ס ב"ה בעצם כנ"ל. אף שהוא הנקודה הקטנה ונמוכה כמו טפה אחת בים אוקיינוס שאין להטפה כלל וכלל מכח גבורת המים רבים דים אוקיינוס בכללו. אעפי"כ אינה נפרדת מן הים. אלא כשבאים לשער אותה לבדה אינה נחשבת לכלום נגד הים בכללו. ומזה יובן דגם היו"ד והוא"ו דקו"ח דא"ק דהגם דלית מח' דילי' (דא"ק) תפב"כ באחה"פ. מ"מ כיון שהוא מיוחד באא"ס הכללי אין לומר שאין בו כלום מן רוממות האא"ס כמו שהוא בחי' הגילוי דאחה"פ כנ"ל. אלא שהוא גנוז ונעלם מאד בהמשכת הקו"ח

ועתה יובן שזה ענין שם מ"ה החדש היוצא דרך מצחא דא"ק שהוא אור המאיר דרך מסך פרצוף האד"ק מאיר ובא מן העצמות המל' שבאחה"פ כנ"ל שאיננה בערך גילוי כלל בהתפשטות בחי' הכל יכול הנ"ל רק הארת שם מ"ה יהל אור הביטול שכל המציאות שכמשל הטפה בים אוקיינוס כלא ממש חשיב. והאור הזה הוא מקור וחיי החיים ב"ה. והארה זו מאירה ג"כ בבחי' ע"ס דרצון ושכל ומדות וכו' (שאין לך דבר פחות מזה במציאות כידוע בכ"ד.) והיא נעשה כמו בחי' צורה [אף שג הוא בעצמו כלול מחומר וצורה עצמי' והתפשטות וק"ל] אל חומר כלי המלכים שמתו שעולים לקבל חיות מחיי החיים הנ"ל, אך אין זה החיבור דומה ממש לחומר וצורה ממש שהן מורכבים יחד עד שאין התפשטות הנ"ל במשל נמצא אלא מחיבור והרכבת שניהם יחד. [והיינו כמו הסכין שאין בהתפשטות שלו להיות נראה בשפיגעל רק מחיבור שניהם גם יחד באופן שמשונה תמונתו מישות ברזל וגם הרצון לחתיך אין לו מציאות להיות בא בהתפשטות כנ"ל שאין לו התפשטות]. אך בכאן כלומר בשם מ"ה החדש שהוא הצורה כנ"ל ועליית כלי המלכים לקבל חיות ונק' בשם ב"ן (מל' בנין העולמות המורכבים מחומר וצורה דוקא. וכמשי"ת]. אין כאן חיבור חומר וצורה אלא נק' ב' פרצופים דכר ונוק'. הצורה היא בחי' דכר. והחומר הוא בחי' נוק'. וה"ז דומה למשל כניסת הנפש בגוף להמציא בטפה תמונת אדם וכמ"ש בע"ח שהוא כמשל אומן הנופח בכלי זכוכית שרוח הנפיחה עושה תמונת הכלי. וכן כח הנפש וחיות שלה מעתיקים אל הגוף דמות אדם שישנו בנפש הרוחניות כידוע שהוא פרצוף שלם (וכמו המלאכים). גם בטרם הכנסה