חנה אריאל בראשית נא

ממדריגתן שהן כחות נשמה הקדושה בבחי' הביטול ונשתקעו בהרגשה הגופניית בפירוד גמור דרע וקליפות שנפלו שמה וזאת הנפילה היתה לכל מדרי' הנפש חיה שבאו בגוף כל האדם. רק בחי' עליונות של הנשמות עצמן שמופלאים ומופלגים מערך מדרי' בחי' נפש חיה דגוף. והן רק בהשגת והכרת ענין אלקות ממש הן הן מדריגות הצדיקים דעשרה דורות. שגם שכחות הגוף שלהם היו פועלים ענינם בעוה"ז אך לא היתה פעולה זאת אצלם רק פעולה טבעיית כמו הצומח והחי. אבל בחי' האדם שלהם הי' טרוד מבלי הפסק בדביקות באלקות ממש שהוא בא מן בחי' ויפח שבנשמות כמש"ש. וכל הדורות ההם שהיו רק רע נסתלקה מהן הנשמה לגמרי (ופשיטא בחי' ויפח) ולא נשאר רק בחי' נפש חיה הבא מן הנשמה להחיות הגוף בצורת אדם ברצון ושכל ומדות וכו' אבל בחי' הכרת האלקות דנשמה (וכש"כ בחי' הדביקות הנ"ל) נסתלק למקורה כמו קודם שיצתה מן המחשבה אל מציאות בריאה. באופן שנפילת הנשמות ושנטבעו בקליפות לא הי' רק אל הבחי' הזאת שבא מן הנשמה (כעין אצי' ממנה כנ"ל) לעשות הגוף לנפש חיה. כי מבלעדי זאת אין לגוף שום חיות כלל ועפר מן האדמה הוא. וזו היא מדרי' הב' הנ"ל. ועשרה דורות שמנה עד אברהם נת"ל בפ' נח שע"י המאמר צא מן התיבה וכו' והכריתת ברית עם כל נפש חיה נתחדש בבנ"א ג"כ ענין הנפש חיה כמו בכל הבע"ח בבחי' חיצוניות העולמות ע"ש. והנה א"א לחיצוניות בלי פנימיות אך הפנימיות הי' בבחי' ארך אפים דפ' א"א כמש"ש. והצדיקים שבאותן הדורות קבלו מנח ושם ועבר ידיעת הבורא ב"ה ועבודתם בקודש עליון. אבל לעה"ז לא נמשך מעבודתן כלום כי לא הי' גופן בחי' כלי להכיל אור ה' מחמת שבחי' אור הנשמה שהיתה מאירה בבחי' נפש חיה לגוף נפלה בקלי' כנ"ל. וענין העבודה וההשגה שלהם לא הגיעה לחיי הגוף כי הקבלה דשם ועבר מנח היתה כעין למודי דברי חכמה דתשבורת והנדסה וכה"ג שאין זה מענין חיים של הגוף כלל. דוגמא קצת לקבלה זו היא השתלשלות הקבלה דתו' שבע"פ לחכמי ישראל. ומ"ש והוא כהן לאל עליון היינו שהוא הקדיש א"ע ואת גופו לשמים ועי"ז ודאי דחלה הקדושה עליהן דהא ב"נ מקדישים הקדשי קדש לה' אבל הם לא יאכלו קדשים כי בקרבם לא תבא הקדושה. ושאר בני הדורות ההם לא ידעו את ה' ולא הי' להם שום ענין התפעלות מאלקות בפו"מ. כענין הידוע בנבוכדנצר שבקש לגנות שירות ותשבחות שאמר דוד אעפ"כ עבד צלם רב ע"פ שכל ומדות של עצמו שאין להם שייכות התפעלות בפ"מ מן הקדושה אלקות להתבטל מחיוב שכלו ומדותיו. ומשכיל על דבר ימצא טוב טעם ודעת שכל זה הוא ממש כדוגמת ענין מיתת מלכין קדמאין ותיקונן. דהנה במא' פתח אליהו אמר וכד אנת תסתלק מנייהו אשתארו כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא. וקשה דהא אנת קאי על אנת הוא חד ולא בחושבן שבתחלת המאמר ומה שייך שם לומר לשון תסתלק וק"ל ועוד דידוע בכאריז"ל שהספי' יש בהם ג' חלקים חלק הא"ס וחלק האורות וחלק הכלים וז"ש איהו (חלק הא"ס) וחיוהי (חלק האורות) וגרמוהי (חלק הכלים) חד והאורות הן נשמות הכלים וא"כ מה זה שאומר וכד אנת תסתלק היינו חלק הא"ס אשתארו כגופא בלא נשמתא היינו שחלק הכלים ישארו בלא האורות. והא לא אמר אלא אנת תסתלק חלק הא"ס, ושתי אלה ההערות מתיישבות זו בזו. דודאי בחלק הא"ס לא שייך לומר תסתלק. אלא לפי שהוא סתימא דכל סתימין ואין מצוי כלל כ"א בבחי' האורות שע"י האורות מצוי גם בכלים גילוי מן בחי' סד"ס. והסתלקות גילוי דסד"ס דהיינו אנת הנ"ל היינו הסתלקות האורות שעולין לשרשם להתעלם ולהסתתם בהחכללות בסד"ס. וז"ש אנת תסתלק מנייהו כלומר שלא יהי' מצוי בכלים הגילוי ממנו אשתארו כולהו שמהן הכלים כגופא בלא נשמתא והיינו מיתת מלכי קדם שנק' שבירת הכלים