חנה אריאל בראשית נ

בחי' היראה דוקא. אבל כשאמר אל תירא ישנם לב' החששות הנ"ל וע"ז נגד החשש הא' אמר אנכי מגן לך שלא יבא לידי יניקת החיצונים ח"ו. ומ"ש אברהם יצא ממנו ישמעאל היינו שיצא ונפרד ממנו לגמרי ואין לו אחיזה ויניקה ממנו. ונגד חשש הב' אמר שכרך הרבה מאד. פי' שכרך. הוא ע"ד השכר שקובע המלך למי שממנה אותו שר ומושל במדינה ואין לו פנאי להרויח מזונותיו וצרכי חייו. קובע לו המלך שכר מאוצרותיו שלא יחסר לו כל. באופן שיוכל להיות בכל לבו ונפשו בעניני המדינה (ונק' זאלאוואני') ועד"ז הוא מ"ש שכרך. כלומר צרכי הפקת רצונו בחייו ניתן לו מאת המלך מ"ה הקב"ה הרבה מאד שיספיק לו לכל מה שיחפוץ לבו. באופן שאין חשש כלל פן יהרסו וכו'. כי כל מה שירצה הכל כבר מצוי ועומד בשכרו הקבוע לו

אחר הדברים האלה הי' דכר ה' אל אברם לאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרכה מאוד ויאמר אברם מה תתן לי וגו' ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע וגו'. והנה דבר ה' אליו לאמר לא יירשך זה וגו' ויוצא אותו החוצה וגו' וספור הככבים וגו'. יש להבין א' מ"ש אל תירא. ורש"י ז"ל פי' שהי' ירא שקבל כל שכרו. ואין זה מספיק דודאי אאע"ה לא הי' כמשמשין ע"מ לקבל פרס. ב'. ויאמר אברם מה תתן לי. וכי השכר שאמר עליו שכרך הרבה מאד הוא בעוה"ז אתמהה. ג'. מה ענין ב"פ ויאמר אברם. ד'. ויוצא אותו החוצה וכי בבית לא הי' אברם יודע ענין הככבים עד שהוצרך להראותו בחוץ. ה'. הלא כבר אמר אחרי הפרד לוט. ושמתי את זרעך כעפר הארץ. ומה נשתנה כאן כשהוציאו החוצה לספור הככבים ואמר כה יהי' זרעך כתיב והאמין בה'. גם השינוי דשם אמר כעפר הארץ וכאן אומר ככוכבי השמים. הנה ממשנ"ת בפרשיות הקודמות יובן חילוקי ד' מדרי'. א' אדה"ר קודם החטא. ב'. עשרה דורות שמאדם עד נח והצדיקים שהיו אז. ג'. עשרה דורות שמנה עד אאע"ה והצדיקים שהיו בזמן ההוא. ד'. ישראל שעלו במחשבה ואאע"ה הוא הראשון מאבות ישראל וממנו ומיצחק ויעקב אע"ה יצאו ב"י למשפחותיהם והאבות אברהם יצחק ויעקב הן נק' גופא דאילנא והשבטים ענפי האילן. וכל ישראל הן הפירות והעלין וביאור הדברים על מתכונתם ידוע שהנשמות הן בחי' פנימי' העולמות ומחשבתן קדמה למחשבת העולמות (כמשל מחשבת עסק המו"מ להרויח בו שקודם לסדר הנהגת המו"מ בפועל) והנשמות והעולמות יצאו מאין ליש מן המח' הנעלמה אל ישות הבריאה והמציאות. רק שהעולמות יצאו עפ"י דבר ה' ורו"פ ית' והנשמות יצאו בכח הנפיחה דויפח באפיו נ"ח כמשנ"ת בפ' בראשית באריכות. וע"י ויפח והנשמה נעשה הגוף שנוצר מן העפר (בלא שום חיות כנ"ל) לנפש חיה. והיינו שנאצלו מן הנשמה כחות דרצון ושכל ומדות וכל כחות הגוף (שהכל יש גם לנשמה רק שהוא בערך נבדל מן הגוף) בערך גופני שיהי' הגוף חי מתנענע ומתפעל לכל תנועות דרצון ושכל ומדות הנאצלים מן הנשמה. והוא מדרי' אדה"ר שלא הי' לו כלל הרגשה גופניית כ"א הרגשות כח הנשמה בערך שיתנענע ויתפעל הגוף ממנה. וע"י התפעלות זאת הי' ממשיך אור האלקות ממש דויפח הנ"ל אל העולמות א לא ידעו כי עירומים הם דאין מקרא יוצא מידי פשוטו] וחיות ובהמות שהיו רואים את גופו של אדה"ר היו כורעים ומשתחוים לה' הנגלה להם ע"י גופו של אדה"ר. והי' בג"ע לעבדה ולשמרה בתומ"צ כמש"ש פב"ר זו היא מדרי' הא'. וע"י אכילת עה"ד נתחדש בו שירד בחי' הנשמה באצילות כחות שלה עד בחי' הרגשה גופניית ממש. והרגשה זאת מגעת עד בחי' ההרגשה דרע וקליפות וזהו ענין תערובת טו"ר שנעשה ע"י החטא דעה"ד. וזהו שנשרו הנשמות ונפלו