חנה אריאל בראשית מט

עם רבו. אבל קבלת אור הכתר הוא ע"י הביטול בפני רבו בהפלגת הערך דוקא והיינו היראה הבאה מאור הכתר הוא ג"כ בהפלגת הערך מלמעלה דלא אתיידע ולא אשתמודע וכקכח"מ ופשיטא דביראה זו ודאי אין לו מקום כנ"ל (ולא כבני היכלא דמלכא הנ"ל). אך הזוכה ליראה זו לא יברח ממנה אף שאין לו מקום כלל וכלל וז"ש ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר. כי אובד הוא את חכמתו ובינתו מפני הביטול והגדול דכקכ"ח. ונק' הפלא ופלא כלומר ביטול האלף בינה שחוזר לפלא וגם האלף דחכ' חוזר לפלא. אך ע"ז אמרו סתירת זקנים בנין. שמחמת היראה הזאת ישוב אח"כ להיות אלף חכ' אלף בינה שהחכ' באה בבחי' יש דבינה לבא כנ"ל (כידוע דחו"ב נק' אין ויש) אז ודאי יש יראה בבחי' מקום דוקא כבני היכלא דמלכא

והנה ידוע בענין שבירת הכלים וימלוך וימת. ובלק"א של הה"מ ז"ל קרא בחי' זו נחלה מבוהלת. וכמ"ש בסה"ק דבעולם התהו הוא בחי' הכתרים והי' בחי' יראה בספי'. והנה הספי' הן בלימה שאינן בחי' יש ומהות מושג. אעפ"כ יש להתבונן בהם. וע"י האמונה כתיב נודע בשערים בעלה. ויש להתבונן ביראה זו שהיא בספי' עד"ז דהנה ארז"ל הוא מקומו ש"ע ואין העולם מקומו וזהו בבחי' התיקון דוקא. כידוע באריכות במק"א. ובקצרה הרי אמרו קוב"ה בעלויא סגי לי' ולא הוצרך כלל לברוא העולמות רק דסליק ברעותא קמי'. ואף שרצון המאציל ב"ה לברוא עולמות אין ברה"ע בחי' הכרח בנאצלים. אלא שרצון המאציל המיוחד עמהם בתכלית היחוד הוא ג"כ רצון הנאצל. וכמו שבמאציל ב"ה אין הכרח ח"ו רק שעלה ברצונו כן הוא בנאצל וג"כ. וזהו שהספי' דעולם התיקון חשבונם מבחי' החכ' חב"ד חג"ת נהי"ם ואין הכתר נמנה כידוע במק"א. ובאור שמן החכ' ולמטה נת"ל שהוא היראה בבחי' מקום דוקא. אבל בספירות דעולם התהו שהן בבחי' הכתרים כנ"ל לכן היראה הוא בבחי' שאין לו מקום. ובנאצלים המיוחדים במאצילן אין שייך לומר ח"ו כנ"ל בענין הבורח מן היראה. וגם למטה כבר נת"ל דביראה דכתר אין לומר בורח מן היראה. אלא שיש ולומר שהעולם הוא מקומו מפני הביטול דספי' דעולם התהו אין להם מקום אלא אנא אמלוך לברוא עולמות והעולם מקומו. ובלא בריאת עולמות אין להם מקום כנ"ל ונק' נחלה מבוהלת. ולא כבחי' סליק ברעותא למברי' וכו' דעולם התיקון. והנה ידוע שע"י התיקון ובירור הניצוצות בשלימות יתגלו אורות דתהו בעולם וזהו תחיית המתים דמלכים שמתו. וכבר נת' דאורות דתהו הן בבחי' יראה בהפלא ופלא כנ"ל. לכן אחר מלחמת המלכים באאע"ה דכתיב וישב את כל הרכוש ר"ל שבירר כל נצוצותיו וזכה לאורות דתהו שיתגלה בו. ממילא הי' בבחי' היראה דפלא כנ"ל. ועז"א הי' דבר ה' אל אברם במחז"ה. שהוא בחי' התגלות גדולה בבחי' גילוי גמור למטה עד הרגשת הגוף (כמ"ש במק"א שזה נק' בחי' מחז"ה כשנגלה גם בבחי' גוף. ולנשמה לבד נק' ראי' בלה"ק) ואמר אל תירא אברם. ופי' אל תירא זה הוא היפוך ממש מאל תיראו שאמר מרע"ה אחר מ"ת כנ"ל. ששם נא' לבעבור נסות אתכם בא האלקים בבחי' התגלות דמ"ת ובעבור תהי' יראתו וכו' כנ"ל. וכאן אדרבא שבא דבר ה' במחזה לומר אל תירא והיינו כנ"ל סתירת זקנים בנין. וכלומר שגם בבחי' האורות דתהו שזכה להם יהי' כענין, בני היכלא דמלכא הנ"ל. כי הוא ע"ה הי' בחי' מרכבה ביחוד האלקות יוכל הוא להיות כענין הנז' בענין הנאצלים דתיקון והבן. והנה בבחי' אורות דתהו שהן אורות תקיפין יש דאגה משני דברים. א'. שאפשר שתתפשט הארתם (ובפרט בהיותי בגוף דעוה"ז) עד שיוכל להיות יניקה לקליפות כענין ישמעאל שיצא מאברהם. ב'. הוא מלמטה למעלה שבאורות תקיפין יש חשש שלא יהרסו אל ה' לראות. וכענין בן עזאי הציץ וכו' בן זומא הציץ וכו'. ולכן אמרו במה שהורשית התבונן ואין לך עסק בנסתרות שזהו ע"י