חנה אריאל בראשית מה

יעשה בו. על כן בטל ישותו לגמרי לגבי המלך. אבל הביטול בפני החכם אינו על דרך זה כלל כי החכם ידוע שלא יכול לעשות מאומה ולא יעשה כי אין לו ממשלה ואף על פי כן יראים לגשת אליו אל מקום כבודו המתפשט ממנה (ולכן לפי ערך מעלת החכם כן ערך היראה לגשת אליו ויעמדו מרחוק לחכם גדול יותר מלקטן ממנו וכו') והיינו מפני הפלגת ערכו שבערך מדריגת החכם אין להם שום מציאות כלל מתחלה (ולא שיש מציאות ומציאות בטל) ולכן זה נקרא באמת ביטול בעצם. וזה שפרצוף אבא הוא מדריגת אחד האמת ואין זולתו. היינו שהגם שהוא כבר או"כ בפנים ואחוריים עדיין הוא למעלה מערך המדריגה להיות מתהוה מאחוריים שלו יש ודבר בפני עצמו אלא הוא אבא לזו"נ (כמו ששמעתי זה הלשון בפירוש). וזהו כבוד הודך. והנה מאו"א יצאו זו"נ באורות וכלים בפנים ואחוריים ונקרא שם הוי' על שם שמהיה את בחי' יש ודבר נפרד מיחוד הקו וחוט. ומפנימיות הכלים דזו"נ מקבלים המלאכים התפעלות הביטול בעצם שכמשל עומד לפני המלך. שמהרגשת בחי' החסד דזו"נ מתפעלים במדת האהבה בשכחת עצמן וכו' (עיין ענין מצה וכוסות מבואר באריכות) ולכן נקרא הדר כמו שכתוב וימלוך הדר שהוא ז"א דתיקון. והיינו כמו הידור הגוף על דרך משל שמכל פרט ופרט שיש בהידור הגוף מקבלים הנאה והתפעלות וזהו ההדר יש בו מכבוד הודך ממש הנזכר לעיל. שהוא אור מ"ה החדש בעצם. וזהו אשיחה שישראל נקרא בנים למקום מרגישים אור כבוד ההוד שבו. אבל מה שכתוב כבוד מלכותך יאמרו קאי על המלאכים דבריאה ויצירה עשי' שלוחי ההשפעה בחיצוניות ופנימיות שעל ידם נמשך היש ודבר נפרד בפני עצמו שבעולמות. ועל ידם נמשך הנהגת העולמות משם כבוד מלכותו לעולם ועד. וזהו להודיע לבני האדם גבורותיו פי' פרטי ההתפעלות מאלקות למטה שנמשך על ידי המלאכים כידוע וגבורותיו הנ"ל גבורות דז"א דהיינו ההתפעלות בבחי' דכר ועיין ענין מצה וכוסות מזה באריכות). וכבוד הדר מלכותו היינו ההתפעלות מבחי' המלכות שבוקעת הפרסא ומאירה כבוד אור שבאצילות גם בבריאה יצירה עשי' כשנעשית בבחי' בנין הנוק' הידוע ומבואר במקום אחר. וזהו וכבוד הדר (ר"ל הידורא דגופא כנ"ל) מלכותו שבאצילות. וזהו וישב ה' מלך לעולם בבחי' ביטול היש ממש. ושוב אומר ה' עוז לעמו יתן ואין עוז אלא תורה שעל ידי זה נעשה יחוד קובה"ו ע"י ישראל דוקא שעליהם נאמר הדר כבוד הודך אשיחה כנזכר לעיל. והיינו שממשיכים מוחין דאבא בז"א. שהוא ההוד והחן שמלמעלה למטה. אבל כשאין בז"א רק מוחין דאמא אז אין זיווג ויחוד למעלה כמ"ש בזוהר הקדוש דשלח לי' ר"ש לר' אבא ששאל אימתי זווגא וכו' וגם אמנה בת אבי היא אך לא בת אמי ואז היא רק בחי' וישב ה' מלך לעולם כנ"ל

וזהו ויהיו בני נח. נח הוא היפך אתוון דחן. והיינו החן שמלמעלה למטה וידוע דנח הוא בחי' יסוד אבא כמו שכתוב בכתבים. היוצאים מן התיבה ידוע שתיבת נח הוא בחי' בינה. שם חם ויפת היינו ג' קוין דז"א שכשיוצאים מן התיבה היינו רק בחי' מוחין דאימא אז וחם הוא אבי כנען שיש מקום יניקה לחיצונים. ואחר כך אומר שלשה אלה בני נח. כלומר כשהם בני נח דייקא דהיינו בחי' מוחין דאבא דבחי' כבוד הודך הנזכר לעיל ע"ז אומר ומאלה נפצה ונתפשטה כל הארץ כלומר שמתגלה בחי' ועצמות מדת המל' ע"י הזיווג והיחוד דקוב"ה ע"י עוז שלעמו יתן. ומ"ש עוד ה' יברך את עמו בשלום היינו לעתיד לבא כמ"ש לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי והי' זה שלום בעולם לישראל שאת רוח הטומאה יעבור לגמרי. ועפי"ז יתפרש מ"ש ומאלה נפצה כל הארץ מלשון מ"ש במשנה המלבנו והמנפצו שענין הניפוץ הוא השרת הפסולת וזהו נפצה כל הארץ את רוח הטומאה ממנה וה' יברך את עמו בשלום: