חנה אריאל בראשית מו

פרשה לך

אחר הדברים האלה הי' דבר ה' אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם. אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד. הדקדוקים. שלא נז' רמז בתורה שהי' ירא עד שהוצרך לאמר אל תירא. וגם ממה שאמר אנכי מגן לך משמע שהיראה שלו היתה שלא יוזק ח"ו. א"כ מהו הסמיכות לאמר שכרך הרבה מאד. אחר מ"ת כתיב ויאמר משה אל העם אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים ובעבור תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. וידוע הקושיות. א' הלא היראה היתה מפני כבוד ה' והדר גאונו. והיא מ"ע את ה' אלקיך תירא. ולמה אמר אל תיראו. ועוד מה טעם הוא זה כי לבעבור נסות אתכם. ועוד שחוזר ואומר ובעבור תהי' יראתו על פניכם הרי אומר שצריכים לירא היפוך מ"ש אל תיראו. בנבואת ישעי' כתיב. יען כי נגש אלי העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחוק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא. להבין אם אומר יראתם אותי א"כ איך הוא מצות אנשים מלומדה. וגם יש לדרוש לשבח מ"ש לכן הנני יוסיף וכו' שהוא תיקון ע"ז שהיראה הנכונה שהוא יראתם אותי נעשית מצות אנשים מלומדה. ובמה יתוקן הוא בהפלא ופלא ב' פלאות כמשי"ת. כתיב הן יראת ה' היא חכמה. צ"ל הלא החכ' היא שכל והיראה היא מדה. ועוד שבמשנה אבות אומר אם אין חכ' אין יראה אם אין יראה אין חכ' משמע שחכ' ויראה ב' דברים. ולהבין המשנה גופא א"כ מה יעשה האדם אם בלי יראה לא ישיג החכ' ובלי חכ' אין יראה. איך יוכל לבוא אל החכ' או אל היראה

ידוע שספי' המל' נק' יראת ה'. ובזוהר איתא שצריך למנדע מאן איהי יראת ה'. פי' שספי' המל' הוא צמצום אא"ס ב"ה דלמחתב"כ. שנתצמצם בבחי' או"כ נאצל להיות בבחי' גילוי מאא"ס ב"ה דלמחתב"כ להיות נופל ממנו יראה על האדם. כמו שמלך בו"ד אימתו מוטלת ממילא על האדם. וז"ש בזוה"ק למנדע מאן וכו' שאם אין יודע אותה ולא מכיר כלל בחי' גילוי אא"ס ב"ה לא תפול עליו אימתה כלל. כמו התינוק הקטן שאינו יודע ומכיר ענין מלכות מלך ב"ו לא ירא ממנו כלל. וידיעה זו א"א לאדם לידע אותה מעצמו [ואף שכל ישראל נק' יראי שמך וגם יש יראים ושלמים שומרי תומ"צ בזהירות וזריזות. אין זה רק טבעיות הנשמה וכמו טבע יהדות נשים וע"ה שאין יודעים כלום. ואעפ"כ בורחים מדבר האסור. אבל אין זה נק' יראת ה'. רק שלענין מעשה יש בכח הנשמה אלקית טבע לעשות מה שנצרך לעשות מחמת יראת ה'. אבל יראת ה' ממש שתהי' היראה מה' כמו אימה ממלך ב"ו. זה א"א בלי חכמה. אך ודאי שיש בראת צדיקים או שזוכה במעשיו אז ה' יתן חכ' בנשמתו לדעת את ה'. אבל סתם בני אדם א"א להם לדעת מאן איהו יראת ה'] אם לא ע"י קבלה מחכמי ישראל שלשלת הקבלה איש מפי איש כמו משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו'. שבלא המסירה לא הי' אפשר לעמוד בעצמו על הדבר. וידוע משארז"ל מה שקבל מרבו נק' חכ'. ופי' חכמה בכל אדם הוא המצאת סברה חדשה. ובענין האלקות שא"א לעמוד לאדם מעצמו להשיג מהו ענין האלקות (כי אפילו הפליסופים המשיגים שיש אל בורא עולם אין מכירים כלל ענין האלקות. ולכן אין להם יראה ממנו כלל ורם על כל גוים ה' וכמ"ש במק"א) והנה רבו שלמדו חכמה הוא ממציא לו הסברא מהו ענין אלקות. וכשמקבל הסברא היטיב להכיר אותו ית' אי ממילא תהי' לו יראה מלפניו כי הסברא מייסדת בקרבו גילוי ספי' המל' (כמ"ש אבא יסד ברתא] כי פי' ענין שם סברא היינו כשסובר, כן יעשה כן. וע"ד דוגמא מ"ש בגמ' גבי שופר בפלוגתא אם מצוה בכפופין אם מצוה בפשוטין., אמרו מר סבר כמה דכייף אינש טפי מעלי. ומ"ס כמה דפשיט אינש טפי מעלי. דמאן דסבר כמה דכייף וכו' היינו שסברתו ששלימות האדם להכיר שפלותו מה