חנה אריאל בראשית לט

הנראה ומורגש לגופם לא הי' להם שום יראה ופחד כי ירד האדם ממדרי' אדה"ר כנ"ל, וישאר אך נח לבדו צדיק תמים במעלת ומדרי' אדם כאדה"ר. ויעל עולות במזבח וירח ה' את ריח הניחוח וגו' פי' שגם אחרי משנ"ת שלא הי' אז בעולם בחי' כחו של אדם (השליט ברוח כל חי כנ"ל). אעפי"כ עלה ריח ניחוח מן העולם. והיינו לפי שהעולם עצמו שמציאותו דרך בחי' הבריאה כנ"ל גם הוא יש בו בחי' אורות ניצוצין כלים כידוע בכהאריז"ל ובל' הבעש"ט נק' בשם עולמות נשמות אלקות כמ' בכ"ד שבחי' הנשמות הוא ענין התפעלות מאלקות וזהו ריח הניחוח שגם בעולם ימצא בחי' ההתחברות עם האלקות לזאת אמר לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם כמו שנתקללה ע"י אדה"ר (ע' פה"ק שהאדם עצמו לא נתקלל רק האדמה נתקללה בעבורו). לפי שהאדמה וכל אשר עליה יש להם מציאות לעלות בבחי' הניצוצין ונשמות הנ"ל ולכן ויאמר ה' אל נח ואל בניו וגו' זאת אות הברית אשר אני נותן וגו' את קשתי נתתי בענן נתתי מקדמת דנא. כי הנה ידוע בגווני הקשת שהן הן גווני החמה עצמה רק שבבהירות ואור השמש אין מקום להגלות בחי' הגוונין שבה [והיינו כמו שבמח' ורצון מצויים שם כל אשר חפץ לעשות שמים וארץ וכל צבאם רק שאין להם מציאות גלוי מפני התכללותם באור הרצון ומח' כנ"ל]. ובמקום הענן נמצא שם גילוי הגוונין עצמן של השמש עצמה. וה"ז דומה לבחי' הניצוצין שמעולם הנ"ל והבין. וראיתיה לזכור ברית עולם שיש בו בחי' אנ"ך משא"כ בעשרה דורות שמאדם ועד נח הי' העולם מתנהג רק דרך האדם כנ"ל כ"פ]. וזמן הראי' הוא זמן הקבוע למציאות הקשת בסדרו של עולם (ובזה מסילק הדקדוק דלעיל בזה). [ומה שאמרו נראתה הקשת בימיך וכו' הוא לפי שיכול להיות שעפ"י סדרו של עולם נמצא בחי' הקשת ואעפי"כ לא יהי' נראה לבני העולם מחמת אדים ועננים עבים והיינו במקום ובעת שיש אדם בעולם שהוא כדאי להיות העולם ניזון בחסדו של מקום בגללו בלא גילוי אור הקשת עצמו לעיני בני אדם וק"ל]. אך ידוע שבראשית ברא בשביל התו' שנק' ראשית וא"א לתורה להתקבל כ"א בבחי' אדם דישראל דאתם קרוים אדם דוקא וזהו ג"כ כמ"ש בשביל ישראל שנק' ראשית. וענין ישראל ידוע שהתחלתו מאאע"ה שבו ע"ה הותחל התקון לנשמות שנשרו מאדה"ר ונפלו לקלי' וכנ"ל שהנשמות שנפלו הן מה שהי' בבחי' הנפש חי' שבגופו דאדה"ר (ולפי הנז' כאן לעיל י"ל שגם בחי' נפש השכליית הוא ג"כ בכלל דנפש חי' והכל בא מויפח באפיו נ"ח כנ"ל), ועתה באו אותן הנשמות לאיתנן להחיות גופין בבחי' נשמה מכרת את בוראה דוקא ולא בבחי' הפירוד. ואז הותחל לבוא בעולם. גם ענין התומ"צ וכמ"ש דקיים אאע"ה כהת"כ. אמנם ביאת הנשמות עכשיו הוא בגופים שיש בהן נפש חי' שדרך בריאה כנ"ל [ולא כמו שהי' באדה"ר שהנפש חי' עצמה נעשה, מהנשמה כנ"ל). שהוא מה שנתחדש עתה ביציאה מן התיבה. וע"י בירור ועליות הנשמות שנשרו מאדה"ר ונכנסים בגופות בנ"י (מחמת הכריתת ברית שכרת הקב"ה לאאע"ה להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך כידוע בכ"ד) יצאו מכלל בני נח ונכנסו לענין התומ"צ (וכמבו' בכמה מקומות שהי' כ"ז ע"י הגלות מצרים וכו'). ובזה יובן ענין המשנה עשרה דורות מנח ועד אברהם וכו'. דהנה ארז"ל תנאי התנה הקב"ה עם מע"ב אם מקבלים ישראל את התו' מוטב וא"ל אחזיר אתכם לתוהו ובוהו ע"כ ופשוט דודאי תנאי זה הי' קיים גם אחר הכריתת ברית עם נח ובניו וכל נפש חיה. והיינו שיהי' בירור ועליות הנשמות לבנ"י כנ"ל והם יוכלו לקבל התומ"צ שהן בחי' פנימי' רצה"ע ב"ה כמ"ש בתניא דחיי כל העולמים הן חיצוני' ואחורי' דרצה"ע והתו' היא הפנימי' דרצון החיצון הזה. והיינו שיתגלה אור וכח התומ"צ בפו"מ בגוף העולמות שמחיצוניות הרצון. וידוע שזהו בחי' אריך אנפין שאו"א זו"נ מלבישים אותו להביא אורו בעולמות. ובחי' א"א עצמו נק'