חנה אריאל בראשית לז

המאמר תוצא הארץ נפש, חיה ישנו בארץ וע"י סיבוב הגלגלים יפעלו בארץ להוציא כחה זה אל הפועל, וכדאמרינן הוו עסקי בס"י ומברי להו עגלא תילתא. וכן ר"ח ברא גברא מובן שאין זה נק' חדש תחת השמש רק שניחם על היות בחי' האדם שאין התהוותו ע"י מאמר כנ"ל בארץ אבל בדרך מחדש בכל יום תמיד מע"ב אפשר שגם אדם הי' נמצא בארץ רק ע"ד כל בע"ח שנבראו ע"י מאמר]. אך גמירי דמלעילא מיהב יהבי משקל לא שקלי. לכן לא הי' אפשר להחזיר את בחי' האדם למקורו ולהמציא ע"י הצירופים אדם אחר כנ"ל (ובפרט כמ"ש בליקוטי הש"ס להאריז"ל על מאמר דאמר הקב"ה לר"א ב"פ בעית דאחריבי' לעלמא והדר איבניי' אפשר דמברית במזלא דמזונא שסדר מה שנברא כבר א"א לשנותו בפרט אחד לבדו וע"ש). אלא כפי הידוע שכל הנמצאים כבר עלו במח' ויהיו שם [וכפי' המבו' בפה"ק שהדבור והמאמר מגלים אל מציאות מחודש מה שכבר עלה והי' ברצון] במציאות דבחי' ומדרי' המתנשא מימו"ע וכדי שיבואו הם עצמם אל הפו"מ בדרך מציאות עולם נפרד הוא ע"י בחי' הבריאה (מלשון שמא הבריא בגמ') והוצאת מציאותם בערך ומדרי' מצומצמת שהוא אין ממש בבחינתם כשהן במח' ורצון עדיין והבריאה היא לעשות בחי' האין שבהם ליש ודבר והוא ע"י שם אלקים המעלים ומסתיר את ביטול הנמצא המצומצם בשרשי עי"ז נמצא מציאותו המצומצם ליש ומציאות וכמ"ש בתניא שאלמלי ניתן לעין לראות את השרש ומקור לא הי' היש נראה למציאות עומד אלא הי' בטל בשרשו ומקורו. וזהו ענין המבול שגילוי השרש שוטף ומבטל את היש לכמו שהוא אין ממש בשרשו. וזהו אמחה את האדם ע"י שטיפת מבול מים הבא מלמעלה שלא יהי' מקים למציאות התחתון לעמוד בבחי' יש ודבר אלא בטל לגמרי למקורו ושרשו. וממילא כאשר ימחה מציאות האדם עצמו כ"ש שיבטל מן המציאות של הבע"ח הבאים ומתנהגים בכחו של האדם. וע"י ריבוי גילוי השפע הזה יבטל גם כח הנמשך מן האדם להוסיף כח בקליפות מפני שטיפת מי המבול וטהרו הארץ. והמשכיל יתבונן מזה בענין ע"ק וז"א כ"ח ומסט' דילן וכו' כי בבחי' ע"ק שהוא המתנשא מימו"ע שאין נחשב בערכו התהוות היש מאין כלל והרי הוא כלא הי' ובטל במקורו (וע' מ' השו"ש דאפי' ביטול א"צ לומר בזה) וכן הוא מצד מהו"ע ז"א אעפ"י שהוא אלקי עולם ועקרא ושרשא דעלמין הנה ה' הוא האלקי' ואין עוד מלבדו גם בהיות היש ודבר בפ"ע נמצא ממנו ב"ה רק שמסט' דילן שבחי' אלקי' מעלים בעד העולמות עצמן את בחי' הביטול לאין שלהם מתפרשין מילין דמצד הכלים וגופין דאתקריאו לאחזאה כנדל שמהן אנו מקבלין כי אין שפע מגיע אלינו רק בבחי' זאת יש מקום להיות ענין מכעיסין ועלה עשן באפו אבל כד אתגלו נהירו דע"ק אתכפיין כל בתי דינין. ובזה יובן מ"ש להודיע כמה א"א לפניו דדוקא להודיע הוא שהי' המשך העשרה דורות אבל מצד מהו"ע ז"א הרי ע"ק וז"א כ"ח ואין שם בחי' מכעיסין כלל. ובבחי' לאחזאה דאית צדק ומשפט לגבי העולמות ושייך שם כעס כנ"ל הנה אין כל דבר נעלם ממנו שעתידין הדורות לבוא ולהכעיס א"כ למה לא הביא המבול מיד בדור הראשון שאחר החטא דעה"ד לטהר הארץ ולחדש סדר עולמו כבימי נח:

אלא להודיע וכו' פי' עפ"י הידוע דעשר ספירות נק' אנפי מלכא שבחי' הע"ס הן הן בחי' גילוי מן העצם כשבאו כולם דוקא (כמו שמהו"ע הנפש גילוי' הוא בעשר בחי' דרצון ושכל ומדות כמבואר בעמ"ו) רק דאית אנפי רברבא דע"ק המתנשא מימו"ע כנ"ל ואנפי זוטרי דז"א דאתקריאו לגבי' לבושין ולאחזאה. וזהו להודיע כמה א"א לפניו פי' לפניו אנפי זוטרי הנ"ל שיבוא גם בבחי' הגילוי דלאחזאה שבהן שזהו מסט' דילן כמה כח א"א נמצא גם בבחי' הידיעה והגילוי ממנו אף במקום ובחי' דשייך שם שם מכעיסין כנ"ל ובחי' הגילוי לידיעה נת' שהוא ע"י בחי' עשרה דוקא ויתפרש לשון כמה ר"ל איזה סכום שיהי' כמו כמה אתה