חנה אריאל בראשית לו

ונפלו בקליפות. והיינו הנשמות דנפש חי' שלו ר"ל בחי' המדות הטבעי' (הנק' נאטור) שלו שעיקר מציאותה הוא בא רק מכח הנשמה שנפח בו כנ"ל זה נפל למקום הקליפות להיות מוסיף כח בקליפות כלומר בבחי' הפירוד הגדול יתר על כח הקליפות מצד עצמם שחיותם מועט מאד ודרך מקיף כידוע אבל בחי' הנשמות דהשגה והכרה שלו לא נשרו ממנו והי' נהנה מהן בבחי' אויר ג"ע הידוע בספרים שהוא מצוי גם בעוה"ז בהעלם ונגלה למי שזוכה לו. וידבר ה' אליו בבחי' ומדרי' הזאת]. ועשרה הדורות שנשתלשלו ממנו היו בהם צדיקים גדולים שהיו נמשכים רק אחר בחי' הנשמה ולא:

היו מרשים א"ע לירד במקום הפירוד דנפש חי' שהנשמות שם בנפילה וגלות כידוע אבל כל בני הדורות שנמשכו רק אחר נפש החי' הבאה ממקום קדוש ומוסיף כח בקלי' ופירוד עליהם הוא אומר שהיו מכעיסין ממש כבי' להקב"ה. ואף דגם אם רבו פשעיך מה תעשה לו. הנה ידוע דאדה"ע דספירות כמה גופין תקינת לון לאנהגא בהון עלמין ולאחזאה איך מתנהג עלמא בדינא וברחמי דאית (ממש מציאות אלקי) צדק ומשפט כפום עובדיהון דב"נ ובלאחזאה זו (שהוא דאתקריאו גופין לגבי לבושין). שייך שפיר לשון מכעיסין ממש ואעפי"כ ובאין ר"ל נמשכין להוויות וקיום מציאותן בעולם והיינו לפי שהכעס שמכעיסין כנ"ל אינו רק בלאחזאה ובמהו"ע כבי' ארך אפים לפניו והיינו בחי' הידועה דע"ק וז"א כולא חד. בבחי' מהו"ע. אלא דמסט' דילן שהוא בחי' לאחזאה הנ"ל מתפרשין מילין ומצד וסטרא זו נק' מכעיסין וממה דע"ק:

וז"א כ"ח הוא ארך אפים דאם רבו פשעיך מה תעשה לו. ואף כי ידוע דקיום וחיות העולמות בפו"מ הוא ע"י בחי' הגופין דאיתקריאן וכו' דוקא וזה נק' עקרא ושרשא. דכל עלמא (ובבחי' זו הוא מ"ש כפר בעיקר). אמנם כן נגלה בחי' ארך אפים שלפניו גם בבחי' זו דלאחזאה. בבחי' עשרה דורות עד שהביא עליהם את מי המבול (המבול הי' כי וינחם ה' אשר עשה את האדם בארץ. פי' בחי' האדם הנ"ל שגם הנפש חי' שבו באה מקדושת נפיחת רוח פיו ית' את הנ"ח כנ"ל ואותו עשה בארץ במקום שיש תערובות הטו"ר בהרגשת הישות דפירוד ולכן האדם שליט בארץ בכל אשר רוח חיים באפיו (ר"ל בעל תנועה והתפשטות כמו פה"ק). בין כשהי' האדם עצמו בקדושת הנשמה שבו שהי' אומר לבע"ח בואו נשתחוה נכרעה כנ"ל. כמו"כ יובן שכשנשרו בחי' הנ"ח להוסיף חיות בקליפות פעלו כחם זה גם בבע"ח כולם כי האדם שליט ברוחם של הבע"ח כנ"ל בפי' ורדו. ולז"א אמחה את האדם עד רמש וכל בע"ח שכולם כל בעלי חיות ותנועה והתפשטות בעולם. מכעיסין את בחי' הצדק ומשפט דלאחזאה הנ"ל. ולכן אמר במימרי' לבטל מציאות זו דאדם הוא השליט בארץ גם לגבי הבע"ח הרואים את תמונת' בכלי וגופין של הבע"ח ומתפעלים ממנו. אלא שהאדם לא יהי' בארץ ומלאכי עילאה יהיו משלמי עשי' כמ"ש בזוה"ק עד לא אתו ישראל הוו מלאכי עילאה משלמי עשי' וגם אם יהיו בע"ח בעולם לא יהיו באופן זה שמתפעלים מראות עיני גופ' אלא יהי' כל התפעלותם של הבהמה מפני שור שבמרכבה ע"י השתל' המדרי' והחיות מפני ארי' ועופות מפני נשר כו'. ואפשר יכול להיות גם מפני אדם שבמרכבה גם אדם למטה רק שתהי' מציאותו בארץ רק כמו מציאת הבע"ח (ויובן ממשי"ת). ולא יהי' עוד כעס בבחי' הצדק ומשפט שישנו גם על המלאכים כמ"ש לפקוד על צבא מרום בדין והוא רק לזכך את בחי' הכלים וגופין שלהם מה שלא זכו בעיניו ולהעלותן למעלה עליונה זכה וברה אבל אין שם שם כעס כלל [דמאחר שלא מחה אלא את היקום ולא את השמים ואת הארץ עצמן ע"כ יש בהם ענין הד"י ארמ"ע וסיבוב גלגלי השמים המצרפים אותיות לקיום נמצאים פרטי' שבשמים וארץ, ולכן התהוות הבע"ח אחר המבול לא הי' נק' חידוש מעיקרו כמו בשי"ב בפעם הראשונה (דאין כל חדש תחת השמש). אלא שכח