חנה אריאל בראשית לא

והת"ח ג"כ אין א' יודע מה שהגיד לחבירו כי יכול להיות שאף שמבין דברי קבלה מ"מ לא יבין עפ"י פשט וכן להפך המבין עפ"י פשט לא יבין עפ"י הקבלה. ונמצא שאף שחכ' א' היא לכולם עכ"ז אצל התלמידים נעשה הדבר חלוק ואין א' יידע מה שהגיד לחבירו. למשל המדבר דבר א' עם ג' בנ"א חלוקים בלשונם שאין א' יודע מה שמדבר עם חבירו. אבל אצל המדבר הוא דבר א' לגמרי. וידוע שאין שום דבר יכול לבוא בדיבור אם לא שהי' תחלה במחשבה. ולכן נק' דיבור ע"ש יצירה מל' צורה על בתי' מחשבה. ומאחר שהי' אצלו תחלה במחשבה נמצא שהי' אצלו גם במחשבה באותיות חלוקות שיבואו בדיבור לכ"א כלשונו והבנתו. והנמשל מזה יובן למשכיל למעלה. כי הנה כבר נת"ל שהתהוות עולמות בי"ע למציאות יש ודבר בפ"ע נעשה ע"י ע"ס דאצי' והגם שהעולמות חלוקים במדריגתם ואין א' יכול להשיג הביטול דעולם שלמעלה ממנו כנ"ל. אבל באצי' גופו שם שוה ממש מציאות דבריאה ויצי' ועשי'. כי הוא הבורא הוא היוצר הוא העושה ונת"ל במשל דחכם הנ"ל שאף שהחכ' נעשה חלוקה במקבלים אבל אצל החכם חכ' אחת היא לגמרי. אך כבר נת"ל במשל דחכם הנ"ל שמוכרח להיות תחלה אותיות חלוקות במחשבה. כמו"כ גם באצי' יש ל' כלים היינו פנימי תיכון חיצון דכלים דאצי' שבהם חלוק הכח אלקי כפי שיהי' ההתלבשות בבי"ע. פנימי' בבריאה. תיכוני' ביצירה. וחיצוני' בעשי'. ולכן נק' ע"ס דאצי' בשם אדם. כי הנה למטה נק' אדם דבר שיש בו התכללות פרטים. כמו באדם יש ראש עינים לב ידים ורגלים שהם כאו"א דבר פרטי בפ"ע ועכ"ז יש להם התכללות ג"כ כמו אם יש לי כאב בראש מקיזין דם ברגל. וכן כשיש כאב אף בצפרני רגליו מבלבל המוח שבראש. ומחמת ההתכללות נק' בשם אדם. וכמו"כ ע"ס דאצי' מחמת שבהם יש התכללית מהעולמות בי"ע (אף שכאו"א מהם הוא יש ודבר מורגש לעצמו) כי הוא הבורא הוא היוצר כו' כנ"ל לכן נק' בשם אדם. אבל הבחי' ל' כלים דאצי' [שנת"ל ששם העולמות חלוקים כ"א בפ"ע כמו באותיות שבמחשבה כנ"ל] נק' בחי' כי לא אדם הוא. ועפי"ז נבין הפסוקים דשמואל הנראים כסותרים זא"ז כנ"ל דתחלה אמר נחמתי וכו' ואח"כ אמר ולא ינחם וכו'. ולפמשנ"ת א"ש כי הנה בבחי' ע"ס דאצי' הנק' אדם שייך שפיר לומר נחמתי לעשות הסדר באופן אחר כמשל החכם שנת"ל שעושה אצלו סדר איך לגלות החכ' וביכולתו לשנות הסדר. אבל נצח ישראל פי' חיצוני' הכלים היינו כאשר הסדר בא בבחי' ל' כלים. לא ישקר פי' לא יהי' יניקה לחיצונים. ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם. היינו מדרי' התחתונה שבבחי' כי לא אדם הוא. שזהו כפי שיורדים הל' כלים דאצי' להתלבש בבי"ע עפ"י הסדר שנעשה בע"ס דאצילות. ואין ביכולת הל' כלים לשנות הסדר. נת' הענין דקוב"ה נק' אדם וישראל נק' ג"כ בחי' אדם. כי הנה מבואר בכמה דוכתי שבכל יום ע"י התפלה נעשה עליות עולמות פי' שע"י התפלה נעשה שעשי' תוכל להשיג בחי' הביטול דעולם היצירה ויצירה תשיג הביטול דבריאה. ותפלות אבות תקנום (שיהי' התכללות בעולמות אף שפרסא מפסיק בין כל עולם ועולם הותחל זאת מהאבות דוקא) שאברהם הכיר את בוראו שהי' לו הכרה ממש (ולא השגה כמלאכים) בהבורא שהוא הבורא הוא היוצר הוא העושה וכו' ומחמת שהכרתו הי' למעלה בבחי' הנק' אדם הכללי. לכן בכחו הי' לעשות ע"י תפלתו התכללות גם בעולמות בי"ע. ומה יפה ירושתנו שהוריש לבניו אחריו שיהי' הכח בכאו"א מישראל (מצד הנשמה שבקרבו שהוא חלק אלוה ממעל ממש) לעשות התכללות בהעולמות על ידי התפלה ולכן נק' ישראל אדם מצד ההתכללות שעושה בהעולמות שזהו הנק' בחי' אדם כמשנת"ל. ונק' ג"כ קדוש שקדוש ומובדל הוא מבחי' ומדרי' עולמות כי אין להם השנה באלקות ע"ד שהוא הבורא הוא היוצר כו' רק כל עולם ועולם משיג