חנה אריאל בראשית ל

ונח. שנח ג"כ בכלל הי' אלא שמצא חן בעיני ה'. אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים וכו' את האלקי' וכו'. לכן ויולד נח שלשה בנים וכו' שהם דרך כלל בחי' ג' קוין ימין ושמאל ואמצע. באבות. עשרה דורות מאדם ועד נח להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול. להבין מה הי' קשה במה שהי' עשרה דורות שבא לתרץ שהמתין עשרה דורות בכדי להודיע וכו'. וגם דקדוק לשון עד שהביא עליהם את מי המבול. משמע שהבאת המבול הי' ג"כ טובה להם. דאל"כ הל"ל ולא הביא המבול עד נח. וזה אינו מובן לכאורה. גם להבין מ"ש בפ' כי נחמתי כי עשיתים וכו' איך שייך כלל לומר למעלה בחי' נחמה. והלא כתיב בשמואל וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם. ובשמואל גופי' צריך הדבר ביאור. שכתב כי לא אדם הוא להנחם. ולעיל מיני' אמר נחמתי כי המלכתי את שאול למלך. נמצא ששייך למעלה ענין בחי' נחמה. הענין הוא שיש למעלה ב' בחי'. בחי' אדם ושם שייך שפיר בחי' נחמה. ובחי' כי לא אדם הוא ושם אין שייך לומר בחי' נחמה. ובבחי' כי לא אדם יש ג"כ ב' מדריגות. מדרי' א' שהיא למעלה מבחי' אדם. ומדרי' הב' הוא למטה מבחי' אדם. ובשתי המדרי' אין שייך בחי' נחמה. ויובן עפ"י מה דאיתא בזה"ק תלת קשרין מתקשראן דא בדא. ישראל ואורייתא וקוב"ה. ידוע הקושיא הלא בין ג' דברים לא נמצא רק ב' קשרים כשמקשרין זה בזה. ולמה אמר תלת קשרין. אמנם כ"א מהג' דברים הללו (ישראל ואורייתא וקוב"ה) נק' קשר בפ"ע כמשי"ת והתלת קשרין הללו אתקשרן דא בדא. עוד בזהר כמה קדושאן אינון לעילא ישראל קדישין ואירייתא קדישא ובכולהון אין קדוש כה'. והענין הוא. הנה ישראל קרוים אדם כמ"ש אתם קרוים אדם. תורה נק' ג"כ אדם כמ"ש זאת התורה אדם. וקוב"ה נק' ג"כ אדם כמ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם. קוב"ה נק' ע"ס דז"א דאצי', ובמאמר פתח אלי'. אנת הוא דאפיקת עשר תקונין ע"ס וכו' ובהון אתכסיאת מב"נ. שע"י נעשו עולמות בי"ע מורגשים ליש ודבר בפ"ע. ואיתא בזהר. העולמות גליף לעילא גליף לתתא. פי' כמו דאתגליפו אתוון להיות בעולם העשי' הגשמי שמים וארץ דצח"מ גשמיים. כן גם בעולמות עליונים ישנו כל הפרטים. היכלות נשמות ומלאכים ודצח"ם כי חיות אחד להם שכולם נתהוו מאו"כ דאצי' רק מאחר שנתלבש החיות בעולמות בי"ע אז אין חיות עולם א' דומה לזולתו. מחמת שפרסא מפסיק בין כל עולם ועולם שלא יהי' לשום עולם שום השגה לחיות וביטול דעולם שלמעלה ממנו אצ"ל שאין עולם עשי' הגשמי שלנו משגת הביטול דעולמות הרוחנים. אלא אף עולם העשי' הרוחני אין יכול להשיג איך שהוא הביטול בעולם היצי', ועולם היצי' אין יכול להשיג ענין הביטול דעולם הבריאה אף שחיות א' לכולם מע"ס דאצי' כנ"ל ויובן ע"ד משל מחכם גדול הנה הדבר חכ' שהוא יודע גלוי וידוע לפניו עד שלפלא יחשב אצלו מדוע יש בנ"א שאינם מבינים הד"ח. אך יודע הוא שיש בנ"א שאינם יודעים זאת החכ'. ועולה ברצונו להודיע גם להם החכ' ועושה אצלו סדר איך להודיע החכ' למי שא"י מעצמו. ואופן ההתגלות דבר החכ' תלוי באיכות המקבלים. היינו אם הם תלמידי חכמים פי' שהתלמיד הוא ג"כ חכם למשל שיכול התלמיד להבין דברי הקבלה מודיע לו החכם דברי החכ' עפ"י דרך קבלה. והתלמיד שאינו מבין עפ"י קבלה כ"א ע"פ דרך פשט וחריפות. מודיע לו הדבר חכמה ע"ד פשט. וכשמגיד לתלמיד פשוט שאינו מבין אף גם ע"פ פשט אינו מגיד לו רק משנה. פי' שמודיע לו החכ' והתלמיד מחמת שמאמין בהחכם יודע שכך הוא החכ' אבל אינו יודע כלל מפני מה כך היא החכ'. והנה אף שחכמה א' מגיד הוא לכולם. עכ"ז אין אחד יודע מה שהגיד לחבירו. היינו שהתלמיד הפשוט אינו יודע מה שהגיד להת"ח כי אינו מבין כלל עפ"י פשט וקבלה