חנה אריאל בראשית קכה

מחלק האב בתורה ומצות. נתנו כח בקליפות להשכיחם תורתיך גם כן. אף שמצד עצמם וטבע חלק האב אחזו עדיין בקיום התורה ומצות. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום הי' הנס על ידי כהן גדול דוקא. כידוע שמדרי' כהן גדול הוא בחכ' שבכתר ונעוץ תחלתן בסופן דוקא ולא באמצען. וידוע הביאור בזה שהוא כמשל מי שרוצה להמציא איזה דבר וענין שעושה בשכלו וחכמתו סדר נכון בהנהגה הראוי' להוציא הדבר אל הפועל. הרי עיקר הרצון הוא בהדבר שיהי' נעשה בפועל ממש אף שהוא נעשה בדבר שחוץ לעצמותו. ולא שעיקר הרצון הוא בהסדר שעושה כדי להוציא הדבר אל הפועל. וככה נעוץ תחלתן דכתר ורצון העליון בסופן שהוא בחי' המל' דוקא שיהי' ה' למלך על כל הארץ. וכמו שכתוב באגרת הקודש שיהי' המאציל ברוך הוא מלך על כל הנפרדים על ידי שקיימו המצות שמצווה עליהם והמצות הן הסדר דמדות עליונות ומצותיו ית' שהוא ית' עושה באנהגא עלמין שעל ידי זה יהי' שלימות בחי' המלכות פה תושבע"פ קרינן לה כנזכר לעיל. ועל ידי המס"נ דכה"ג העלה מ"ן לשרשי להאיר בחי' נעוץ תחלתן בסופן ממש. והיינו להאיר אור בחי' המל' גם במקום ירידתה אז. ולכן הי' הנס גם כן מסרת גבורים ביד חלשים שהיו גם בעת הנס חלשים. ורבים ביד מעטים שהיו מעטים גם בשעת הנס (ולא כמו שהי' בנס דיציאת מצרים דכתיב רבבה כצמח השדה נתתיך ובני ישראל יוצאים ביד רמה) ואף על פי כן הי' הנס שבטלו כח הקליפה. כי כל כח אחיזתם הי' אז רק מחמת בחי' ירידת יהודה מאת אחיו כנ"ל ולא הי' אורה מאיר כביכול הבא אלי' מאת אחיו כנ"ל. וכשלא היתה אורה מאיר גבר כח הקליפה כמו שידוע בענין מיעוט הלבנה שאז שליטת נחש עקלתון וכו'. אך על ידי הנס נעשה גילוי אורה גם במקום מיעוטה (ולכן מצות נר חנוכה למטה מעשרה). אך אעפ"י שהאירו אורה של עצמה כנ"ל מ"מ בשעה שנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל. פי' אורות המאירים ממדות עליונות במל'. ופך א' שמצאו הוא החתום בחותמו של כה"ג כנ"ל דהיינו ענין נעוץ תחלתן בסופן לא הי' בו להדליק אלא יום אחד דהיינו בחי' המל' עצמה ונעשה להם עוד נס שהדליקו ממנו שמנה ימים ר"ל כל המדות עליונות להאיר במל'. וזה הי' נס גדול כי דוקא בעת שהמל' הוא בבחי' עליות קומתה אז על ידי העלאת מ"נ מבחי' המל' בא המשכת מ"ד כנ"ל. אבל כשהמל' הוא למטה מעשרה ואעפ"כ יאירו בה כל המדות עליונות הוא נס ופלא. ולשנה האחרת קבעום ימים טובים אך לא ככל הימים טובים לשמחה ומשתה ויו"ט. רק להלל ולהודות

לחנוכה

להבין ענין גם דחנוכה. עפ"י מה שאנו אומרים [נ"א מודים] בעה"נ מסרת גבורים כו' וטמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים. הלא לכאורה הוא תמוה. מהו השבח שמסר טמאים ביד טהורים. והלא הראוי כן שהטהורים והצדיקים יעשו ויגברו חיל. וביאור הענין יובן במ"ש וישב ה' מלך לעולם דהנה אני הוי' לא שניתי כתי' ואין שום שינוי לפניו ית' בין קודם שנבה"ע לאחר שנבה"ע. וכאשר מקודם הי' לבדו הוא כן עתה ממש. וממכ"ע וסוכ"ע. ואיך יתכן בחי' עולם. אך פי' עולם הוא מלשון העלם שאופן הבריאה הוא להעלים ולהסתיר על האור גם שהוא בבחי' א"ם וא"ס להתפשטותו (היינו להתפשטות אורו ית' בבחי' גילוי) עכ"ז מחמת שהוא נק' מלך וידוע שאין מלך בלא עם זהו בחי' מלכותו ית' שהוא בבחי' מלך עולם והעלם. והחיות והתהוות העולמות הוא מחמת שם הוי' ב"ה. כי שם הוי' הוא כלול מיו"ד ספירות יו"ד חכ' ה' בינה וכו' היינו בדרך או"כ. וענין הכלים שמעלימים ומסתירים על האור עד שמשתלשל מזה