חנה אריאל בראשית קכד

יעקב עצמו ודאי לא הכירו ג"כ. אך הי' להם דיבוק וחיבור גדול עמו עד שהיו יונקים ממנו ומצד היניקה הי' להם ג"כ בחי' היחוד עמו. מעין זה הי' להם ביוסף אף שלא הכירו את מדריגתו. והיינו שלא מצאו אותו עוסק בביטול היש רק בקיומו והם לא השיגו שום עבודה כ"א בבחי' הביטול דוקא. דנו אותו לכ"ז שבודאי גם הוא עובד בביטול היש ומה שחפץ בקיומו הוא להיות הנח"ר למעלה יותר מן הביטול שיעבוד בו אח"כ. וכמו כל עיקר בריאת היש הוא כדי שיהי' יש ובטל. אך כאשר ראו אחיו שאותו אהב אביהם מכל אחיו דוקא. עד שכל ביטול היש שפעלו הם כולם לא הי' לנחת רוח ליעקב כמו בחי' ומדרי' יוסף אז וישנאו אותו ר"ל שנתרחקו ונתפרדו ממנו לגמרי ולא יכלו דברו (מלשון דבר א' לדור) ור"ל להנהיגו ולהביאו לשלום עמהם ולומר שגם הוא מגמתו הוא סוף מעשה דביטול היש. כי ראו מאהבת אביהם שענינו נבדל ומופרש מהם לגמרי. ודאגו שלא יתבטל ענינם ח"ו לגמרי. דהיינו שלא יוכלו לינק מיעקב אביהם ענין ביטול היש ככל עבודתם. ועוד יש לומר שחשבו שענין זה להגדיל היש הוא מעין ענין אורות תקיפין דתהו שגרמו חורבן העולם. ומעין זה יהי' חס ושלום על ידי ענינו של יוסף לבטל בחי' עבודתם חס ושלום בבחי' ביטול היש ויעקב אהב אותו וגו' על ידי כן תסור יניקתם ממנו לגמרי חס ושלום. ולכן אמרו הבא להורגך (וגדול המחטיא את חבירו ומחסרו מעבודתו. מן ההורגו) השכם להרגו. אך אמר והודה מה בצע כי נהרוג וכסינו את דמו. פי' שרק את דמו יוכלו לכסות דהיינו גילוי מדרי' נפשו בדם גופני יוכלו לכסות ע"י ההריגה. אבל מדריגתו ברוחניות תהי' עדיין קיימת וא"כ עדיין לא יבטלו כל החששות שלהם. אלא לכו ונמכרנו וכו' להבדילו ולהפרידו מהם ומאביהם והוא יעשה מעשהו ויעבוד עבודתו במקום הרחוק מהם והם, יחזקו במעוזם צדק דרכם כמקדם (כמו בא"י ומקום בהמ"ק הוא בחי' עבודה דשם ובחו"ל גם בעת ההיא היתה בודאי העבודה ע"ד וסגנון אחר). אך באמת כתיב אלה תולדות יעקב יוסף כי האבות סימן לבנים ותולדות יעקב הוא להביא גילוי ענין יחוד קובה"ו בעולמות ע"י המ"ת כנ"ל. הוא יוסף דייקא צדיק עליון שעל ידו יבואו המצות דיחו"ע בבחי' יחו"ת כי היחוד דה' א' ושמו א' הוא ע"י מדתו של יוסף דייקא כידוע. ולכן כאשר הרחיקו את יוסף נדוד מעליהם ומאביהם כתיב וירד יהודה מאת אחיו וידוע שיהודה הוא בחי' המל' שלמעלה הי' בחי' ירידה ממדות עליונות מהמצות של הקב"ה שאינה מקבלת אותם כלל להיות להם לבחי' פה כנ"ל בענין מלכות פה. ומעין זה הי' בחי' ירידת המל' כשעמדה על ישראל מלכות אנטיוכוס הרשע להשכיחם תורתך דוקא ולהעבירם וכו' וגם כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל. וכח הקליפות ע"ז בא מירידת מדת המל' למעלה מאת אחיו כנ"ל בעונות ישראל ולכן רצו להפרידם לגמרי ח"ו. ואף שהיו ישראל גם אז מוסרים נפשם על קיום תומ"צ כמשארז"ל מה לך יוצא ליסקל על שמלתי את בני וכו'. הנה ידוע ענין בנים אתם להוי' אלקיכם היינו זו"נ קוב"ה ושכינתי'. והבנים יש בהם מכח שניהם מה' ומאלקי' אב ואם. כמ"ש ברא כרעא דאבוהי שהוא חבור טבעי בלתי בחירה כלל. וככה קיום התומ"צ הוא ענין טבעי בישראל מחלק האב אשר בנר"נ שלהם שהוא מקיים המצות למעלה כנ"ל ן האם מקבלים בחי' שלה לעצמה (ר"ל מלבד שמקבלת ע"י היחודים דתומ"צ כנ"ל) והוא ענין ואל אישך תשוקתך. דהיינו התעוררות החשוקה והחפיצה לדבקה בה' ע"י התומ"צ באהבה רבה לזכות ולחזות בנועם ה' וכמו שכתוב מתי אבוא ואראה פני אלקים. ועל ידי העונות גרמו אז ירידת יהודה מאת אחיו וגבר כח הקליפה להשכיחם תורתך וכו' ולהפרידם לגמרי ח"ו כי על ידי שפגמו בבחי' המלכות כביכול למעלה בביטול התשוקה דמתי אבוא הנזכר לעיל והיינו יניקתם בבחי' חלק האם כנ"ל שהוא עיקר המעלה מ"נ להמשיך יניקתם