חנה אריאל בראשית קכו

להיות בחי' עולם והעלם ממש. וענין וישב ה' הוא ענין ישיבה שמשפיל קומתו היינו שהמוחין נשפלים למטה והרגלים נגבהים למעלה והוא ענין תוס' אורות בכלים. שכאשר שם הוי' מקבל תוס' הארה ממילא מאיר גם בבחי' עולם להיות הוי' מושל ושליט על העולם שיהי' בבחי' ביטול היש וכו'. וזהו ע"י יחוד קובה"ו (הוי' ואדנ"י). וכמו ענין השבת שמאיר תוס' הארה עד שיהי' עליית העולמות. ולזאת נר שבת מצוה להבבות גליהנות מאורה ע"ש שמאיר תוס' מן הארת אוא"ס ב"ה. וזה הכל כאשר המל' מקבלת הארתה בשלימות מכל הע"ס. אבל אם ח"ו מצד מעשה התחתונים גורמים להיות הסתלקות המוחין היינו שאין לו תענוג מהמלוכה ומתעלים השכל והרצון למקורו. אז מל' אינה מקבלת רק מז"ת ואינה בשלימות ח"ו. וזהו ענין נ"ח למטה מיו"ד בגלות שהמל' אינה מקבלת מכל הע"ס ועז"נ נהפך הודו ח"ו שענין הודי' הוא בחי' ביטול היש שמודה על האמת אז נק' הוד מל' שמוסיפים תענוג והוד במדת המלוכה. אבל בהיפך ח"ו בהעדר כשרון מעה"ת אז מוסיפים כח ר"ל בסט"א שתוכל להתגבר מל' הרשעה מחמת שהכל כלא וכאין נגדו ית' וכחשיכה כאורה ואינו תופס מקום כלל. וזהו כשעמדה עלינו מלכות וכו'. והנס הוא בזה ואתה עמדת להם ג"כ בעת צרתם. ענין עמידה היא ג"כ שהמוחין במקומם בלתי מושפלים למטה אך שהמוחין בשוה הם עם הרגליים בקומה אחת. אשר לא כן בישיבה שחלוקים הרגליים במדרי' להיות לבר מגופא. והענין הוא שהמל' מקבלת שלא ע"י ז"א רק שמקבלת בשוה עם כל הספי' הנאצלות (וזהו תיקון ההוד המבואר בקבלה שמתחי' תיקן ההוד. הענין גם שאיהו בנצח ואיהי בהוד עכ"ז מקבלת בבחי' דכורא וכו'). וכאשר ה' עמד להם בעת צרתם נדחה המל' הרשעה ממקומה ונתבטלה ונכללה ג"כ בקדושה כי לא יגורך כתי' וכו' וכהמס דונג כו'. וזהו ענין הנס שמסר טמאים ביד טהורים. הענין הוא שהגם שעפ"י סדר ההשתל' וטמא הטמא כאשר יגע בטהור את הטהור. אבל כאשר בעצמו עמד להם בעת צרתם כו' לא הי' מקום לשרות לטומאה ח"ו. רק נתבררו הניצוצות ונכללו במאור וכו'. וזהו גם כן ורשעים ביד צדיקים שלא נמצא מקום לבחי' רשע כלל ונכללו ביד צדיקים. ולזאת לא ניתן נר חנוכה ליהנות ממנה לאורה כי הנרות הללו קודש הם שנמשכו מבחי' קודש שאין העולם יכולים לקבל כלל התוספות גילוי. כי כל ענין הגילוי הוא רק לדחות החיצונים וכו' אבל אינו מתיישב כלל הגילוי למטה כי קדש הוא. ובזה יובן שמבואר על פי קבלה שנר שבת קודם לנר חנוכה

כתים ביום עשות ה' אלקי' ארץ ושמים. העולם נברא בשם מלא ה' אלקי' זו"נ בעשרה מאמרות. והוא דבר מלך שלטון לעשות את ,,אינו "ישנו. וקמי קובה"ו אין שינוי כי הוא ודבירו א' ואינו כדיבור של האדם שיוצא חוץ ממנו אבל למעלה אלדח"מ. כי הקב"ה ז"א נק' בשם סוכ"ע את השמים ואת הארץ אני מלא ולאפ"מ. ודבור דע"מ נק' דבור לעשות העולמות היוצאים מכח דבר מלך ליש ודבר נפרד בפ"ע דוקא ואע"ג דקמי' כולא כלא ממש חשוב וכקודם הבראם. מ"מ כמצביי' עביד בחיל שמיא וכל דיירי ארעא. אבל הם אינם מרגישים כלל ההנהגה שנעשית בהם כמו התהוותם מאין ליש שהוא למעלה משכל הנבראים. ככה יש בחי' ההנהגה שאינם משיגים אותה כל ואעפ"כ מתנהגים בה. והוא כמשל מ"ש והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם דאע"ג דאינהו לא חזי מזלייהו חזי. וכן העולמות כמו שאין משיגים התהוותם מאין ליש ואעפ"כ מתהווים. ככה יש בחי' ההנהגה שאין משיגים אותה רק למעלה במקום שרש התהוותם מאין ליש. ואעפ"כ מתנהגים בה. ושכינה