חנה אריאל בראשית קיט

(גם במעלת התפלה דצלותא דצדיקי') צריך עכ"פ שיסדר תפלתו כפי הסדר שסדרו לנו אנכה"ג. כי הם דוקא ידעו לסדר צלותא כדקא יאות לכוין עפ"י הסוד וסדר השתלשלות המדרי' מריש כ"ד כו'. והאותי' והמלות שסדרו הם מסוגלים דוקא להמשיך בהם וע"י גילוי אלקות בעולמות ועל נפשו באיזה אופן וענין תפלה שיהי' מבחי' ג' תפלות הנ"ל וד"ל

ועכ"ז יובן פי' הפסוק דנופת תטופנה שפתותיך כלה. פי' שפתותיך כלה הוא בחי' הבל הדבור שיוצא ע"י השפתים וע"ז אמר נופת תטופנה. פי' כמו נופת צוף שהוא ענין מתיקות ועריבות הצוף מצ"ע וכענין צלותא דצדיקי' במתיקות עריבות כנ"ל (כמ"ש מה נעמת אהבה בתענוגים) ונק' לחם פנים וכמו לחם הפנים דשבת שכולו פנים וד"ל. אמנם מ"ש דבש וחלב תחת לשונך הוא כענין תפלה למשה הנ"ל. וכמו הדבש שעיקרו אינו בא רק להמתיק דברים אחרים כמו החריפות דצנון. אבל מצ"ע אינו מתוק כ"כ כמ"ש דבש מצאת כו' פן תשבענו והקאותו. והיינו כמו ענין גילוי החכ' שבדבור שאינו בערך לשכל הרב כלל כמאמר דלא קאים כו' רק ע"י הבל הדבור שמקיף להדבור קאים אחר מ' שנין. וכמ"כ החכ' שבדבור דמע"ב. הרי לית מח' וחכ' דלהון תפיסא ב"כ. ומ"ש וריח שלמותיך כריח לבנון. הוא בחי' הג' הנ"ל בדבור ובתפלה כנ"ל שהוא הדבור עצמו לבוש השכל וכענין צלותא דמסכנא הנ"ל (ואד"ב פרטיות הענין דבחי' זו במקום הזה. ואולי ית' במ"א). והנה ידוע שיש שלש אמות ושבע כפולות. פי' שבע כפולות הם המדות חג"ת נהי"ם שהן כפולות שיש בהן טו"ר. כי במדת החסד והאהבה יש בה לטוב לאהבה את ה' כו' ולהשפיע חסד וצדקה בהן דלית לי' כו'. ולהיפוך לאהוב א"ע להתענג בתענוגי העוה"ז הגשמיים. ובמדת הגבורה והיראה להתגבר נגד יצרו הרע ולירא מה' ולשנוא תועבת ה' אשר שנא. ולהיפוך לשנוא את האהוב בעיני ה' ח"ו ויראת פן יחסר לחמו וכה"ג. וכן במדת הת"ת והרחמים לרחם על עניים וד"ל. ולהיפוך לרחם רק על עצמו בלבד. וכן בכל יתר המדות כו'. אמנם השלש אמות שהן חב"ד אינם כפולות שאין בהם רע כלל רק טוב. כי מהות הג' אמות בטבע תולדתן בנפש הישראלי מקדש אקרי משכן המה ומציאותן אינם רק להתחכם ולהתבונן ולהתקשר בגדולת ורוממות ה' ית'. ומה שנמצא באיש הישראלי גם חב"ד לרעה כמו להתחכם לעשות רעה כו'. היינו רק מצד שנפל בקליפות דרע שבמדותיו שבלב ועי"ז מטמא את החב"ד שלו (כי הרהורי לבו עולים למוח לחשוב ולהתחכם בזה) כמ"ש את מקדש ה' טמא כו'. אבל מצ"ע אין במהותם טבע הרע כלל. משא"כ המדות הם בטבע תולדותם כלולים מטו"ר. ומעת הולד האדם מוכן הוא לרע ג"כ. והטעם הוא עפ"י הידוע שסיבת מציאות התכללות טו"ר בנמצאים הוא ע"י חטא אדה"ר בעה"ד טו"ר שהמשיך רע דקליפות בכל המציאות ולהיות מעורב טו"ר כו' וע"כ אין להרע מציאות כ"א במדות שבלב ששם הוא מקום טו"ר ולא בחב"ד שהן למעלה מעה"ד ונק' עץ החיים שכולו טוב (כי עה"ד הוא מהחזה ולמטה) רק שע"י הרע שבמדות שבלב מטמא את החב"ד כנ"ל. וזהו ענין יניקת החיצונים שאינו רק בבחי' יניקה יונקים מחב"ד כנ"ל. (ויובן ההפרש שבין בחי' חב"ד לבחי' המדות שהוא כענין ההפרש שבין ב' צלותין דתפלה למשה בבחי' דעת וצלותהון דצדיקייא הנ"ל. דצלותא דצדיקייא הוא בבחי' נופת צוף ולחם פנג שכולו פנים ואין בו בחי' אחוריים כלל שהוא למעלה מבירור דעה"ד טו"ר משא"כ תפלה למשה שהיא באה לברר כנ"ל ובהכרח שיתלבש בלבושי המתברר וע"כ ימצא מבחי' זו בחי' אחוריים ונפילה ג"כ כו' כידוע)

ואחכ"ז יתיישבו הדקדוקים דלעיל בענין הפסוקים דיעקב. דהנה מה שנתיירא יאע"ה אחר ההבטחה מה' הגם שדבר הנביא לטוב אינו חוזר כנ"ל. ואמרו בגמ' ע"ז משום שמא יגרום החטא. יובן ע"ד הידוע בזהר בענין העקדה שאמר אאע"ה אתמול