חנה אריאל בראשית קיח

וירח וכוכבי מרום. שכ"ז הוא בחי' חכ' נפלאה עד מאד. כמ"ש ומסדר את הכוכבים כו' כרצונו. וגם בענין רבויים וגדלם כמ"ש מה רבו מעשיך כו' מה גדלו מעשיך מאד עמקו מחשבותיך כו' ולכונה זו נתקן פסוד"ז באריכות סיפור שבחי גדולת הבורא ית' עד שגם השכל אנושי שבאיש הישראלי ע"י התבוננות זו דריבוי שבחי המקום ב"ה. יתפעל באהבה או ביראה כו'. וכמ"ש כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננתה (לשון סידור) מה אנוש כו'. וזהו השמים מספרים כו' יום ליום כו' ולילה כו' יחוה דעת ע"י זריחת השמש במזרח וסובב הולך אל דרום ושוקע במערב וכן הירח וכו'. וזהו בחי' הדבר חכ' שבדבר ה' שהוא החכ' שבמעשה בראשית כמ"ש כולם בחכמה עשית כו'. ובחי' הב' הוא מ"ש וברוח פיו כל צבאם. שהוא עד"מ הבל הדבור הנ"ל. והוא כענין מה שכתוב שאו מרום עיניכם וראו כו'. שע"י ההסתכלות בצבא השמים יתפעל ויתלהב לבו לה' בלי שום אריכות התבוננות מגדולת התפשטות הנבראים וסדור חכמתו ית' שבהן כלל. רק ע"י נשיאות עיניו למרום יתפעל מיד וזה מצד כח ועוז נשמת האיש הישראלי להתפעל משם הוי' המהווה ומחי' אותם מאין ליש בכל רגע (כי אין הדבר עושה א"ע) כמ"ש ודבריו חיים וקיימים לעד. ואלו יצוייר העדר כו' וכמ"ש בלק"א. (וזהו מבחי' רוח פיו ית' שמקיף לדיבור דע"מ. ואינו נגלה כ"א לנש"י ששרשם בשם הוי' ובתוכיות פנימיות רוח פיו ית' כמ"ש ויפח באפיו נ"ח ומאן דנפח כו' משא"כ המדרי' הא' הנ"ל גלוי לכל גם לאוה"ע דקרו לי' אלקא כו'. ורק שעכ"ז נבדל נפש השכליי' שבאיש הישראלי להשיג ולהתפעל בלב החומרי לה' אחד כו'). והג' הוא הדבור ואותיו' ה' עצמן שבשמים וארץ וכל צבאם (כי המאמרות הם עצמן מציאת הנמצאים כולם. כמו אותיות רקיע בתמונתן וציורן הם עצמם שנתהוו ונתפשטו להיות מהות הרקיע הגשמי) והמאמרות הן לבושי החכ' דמע"ב שמתלבש ונגלה בלבוש דצירופי אותיו' רקיע וכנ"ל בדבור הגשמי כו'. והנה כדוגמא זו ממש מצינו ג"כ בענין התפלה שיש בה ג' בחי' ומדרי' הנ"ל. והיינו כידוע בזוה"ק שיש בחי' תפלה למשה איש האלקי'. ובחי' צלותהון דצדיקיא דבהון מתעטרא כנס"י כו'. וצלותא דמסכנא כמ"ש תפלה לעני כי יעטוף כו'. וביאור זה. הנה תפלה למשה הוא בבחי' דעת (שהוא ענין הרגשת המושכל עצמו והתקשרות בו בתוקף. שהוא בחי' יסוד אבא בחי' משה כו') שהוא קיום המדות וחיותן כמ"ש בלק"א. והענין הוא שע"י בחי' הדעת וההתבוננות בגדולת ה' איך שהוא ממכ"ע וסוכ"ע ולית אפ"מ יתפעל ויתלהב ברשפי אש בלבו החומרי ויוליד אהבתו ויראתו ופחדו כו'. וענין בחי' תפלה זו הוא בחי' עבודה ותיקון לברר ולזכך גופו החומרי דוקא. וכנ"ל בענין האריכות דפסוד"ז (כי הנשמה עצמה א"צ תיקון כו'). ונק' המתקת הגבורות והדינין שלמטה כי אינה באה רק להמתיק את הגוף. אבל ההשגה והדעת מצ"ע הרי לית מח' תפיסא בי' כלל. אמנם בחי' צלותא דצדיקייא אינה בבחי' עבודה ותיקון גופו ונפשו השכלי' והבהמית כלל (כי אינו צריך לזה שכבר נעשה לבו חלל בקרבו ואין לו אלא לב א' כו') רק שטועם טעם אלקי ממש ומתענג על הוי' במתיקות עריבות ידידות כו' (וכענין תפלת שבת שאינו בבחי' עבודת הבירורים כבימות החול כמ"ש במ"א) ובבחי' צלותא זו מתעטרא כנס"י בבחי' מקיף כעטרה כו'. שהוא ענין עליית המל' והתנשאותה באור עונג העליון כידוע בענין השבת כו'. ובחי' צלותא דמסכנא היינו מה שלפני ה' ישפוך שיחו בלי שום דעת והתבוננות בגדולתו ית' (כי עני הוא בדעת) רק צעוק יצעק במר נפשו על ריחוקו מה' אחד כפום דמשער בלבי'. וכעני ממש הצועק לעשיר הושיעה נא ממצור ומצוק שלי. ואינו רק ענין שפיכת שיח ותחנונים לפני ה' לרחם עליו ולהושיעו. כי יתמרמר מאד בהרגשתו עוצם פחיתותו וריחוקו כו'. (ויובן למשכיל ג' בחי' תפלות אלו שהם דוגמת הג' בחי' שבדבור כנ"ל). והנה בכל תפלה מג' בחי' תפלות אלו