חנה אריאל בראשית קכ

אמר כי ביצחק יקרא לך זרע. ועכשיו אומר העלהו לעולה. אלא קוב"ה ידע בגוונא אחרא כו'. ופי' ידע בגוונא אחרא היינו ידיעת הקב"ה בדעת עליון שהוא מה שבידיעת עצמו יודע בה את הנמצאים כולם. שאינו בערך וסוג דעת תחתון של הנמצאים. ובידיעת עצמו דד"ע יכול להיות שיקויים שני ההפכים כאלו להקרא ביצחק זרע הגם שיעלהו לעולה. מה שאינו בסוג וגדר ד"ת דנמצאי' לידע זה. ובזה יובן שנתיירא יעקב גם שהבטיח לו באמירתו שוב לארצך ואהי' עמך כו'. אחר שי"ל שבד"ע דקוב"ה יקוים ההבטחה אף דשבגילוי דד"ת יהי' ההיפוך ממש. משא"כ דבר הנביא לטוב שאינו חוזר. כי נבואת הנביא בא בהשתלשלות דד"ת כידוע שהנביא ממשיך נבואתו בפועל דמיוני. כמו גבי אלישע שאמר למלך ישראל קח את החצים כו' ירה ויור כו' ויך ג' פעמים כו' ועתה שלש פעמים תכה את ארם כו'. וע"כ אחר שבא לידיעה דד"ת ג"כ לטוב אינה חוזרת (רק לרעה חוזרת כי נחם ה' על הרעה ע"י התשובה כו'). ויובן מ"ש בגמ' ע"ז שמא יגרום החטא. היינו החטא הידוע דאדה"ר שנעשים המדות כפולים מטו"ר ע"י הדעת טו"ר שהוא הד"ת המחי' את המדות ומקיימם כנ"ל. וההבטחה עכ"פ תקוים כמש"ל בד"ע כנ"ל. ועפי"ז ידוקדק הלשון אם על בנים. פי' שמחמת הכאת ונפילת הבנים שהן המדות ברע דקליפת עשו יטמא את מקדש ה' ג"כ שהן החב"ד שנק' אמות וינקו החיצונים מהם כנ"ל. וזהו לשון על בנים פי' בשביל בנים. ע"כ מצה לשני מחנות ואמר שיהי' המחנה הנשאר לפליטה כי בטוח הי' בזה, וכנ"ל בשם הזוהר דאמר דלא מסתפינא בגין דשכינתא לא אעדיאת מנהון שהוא בחי' מחנה האמהות וכנ"ל שנק' אמות. כי אין חשש יניקות החיצונים מהאמות רק כשהם במחנה אחת עם הבנים ולא אחר שחצה אותם לשני מחנות. ויובן דבר זה בעבודת ה' שקודם התפלה צ"ל לב נשבר ורוח נשברה כמאמר אין עומדין כו' כובד ראש פי' הכנעה. וההכנעה הוא בהיותו ממארי דחושבנא על עוצם פחיתותו ושפלותו וריחוקו מה' כל א' כפום דמשער בלבי' מנפילת הנפש ברע דק"נ וכו'. וכפי השיעור והחשבון כן יתמרמר וטועם טעם מר בנפשו ממש כו'. אך הנה כתיב עבדו את ה' בשמחה שהעבודה שבלב זו תפלה צ"ל בשמחה דוקא. ואיך ישכנו שני ההפכים דמרירות ושמחה כא'. אשר ע"כ אחר טועמו טעם מרירות ישיב לנפשו. הלא הנפש החוטאת היא הנפש השכלי' ורוח הבהמה היורדת למטה ונופל ברע כנ"ל אבל מצד נפשו האלקי' ורוח האדם היא העולה למעלה תמיד להכלל ולהבטל בה' אחד. אין שום חטא ועון. וכמאמר נפש כי תחטא תווהא וכו' (רק שע"י נפילת הגוף יכול להיות יניקות החיצונים מנפשו האלקי' וכנ"ל בענין האמות), ואחר הבדלה זו בין קודש דנפשו האלקי' לחול דנפש הבהמית ישמח במתנת חלקו חלק אלוה ממעל. ויוכל לעבוד ה' בתפלתו בשמחה כאלו לא פגם נפשו מעולם ולא יוכל אז להיות יניקת החיצונים מנפשו האלקי' כלל ע"י הפגם דנפש הבהמות כי הבדיל בין קודש לחול שלא יתערבו וינקו זה מזה. וככה ממש יובן בענין השני מחנות דיעקב כו'. ועתה יובן סדר הענין דיעקב. שנתיירא יעקב שמא יגרום החטא דאדה"ר שיכה עשו אם על בנים היינו שע"י נפילת הבנים ברע דקלי' עשו יהי' יניקת החיצונים גם מהאמות. ולא סמך על ההבטחה. כי ההבטחה י"ל שתקוים בד"ע דדעת עצמו. גם שלמטה בד"ת יהי' ההיפוך כנ"ל. וע"כ ויחץ לשני מחנות. בכדי שאם יבוא כו' והי' המחנה דאמות לפליטה בודאי אחר שהבדיל ביניהם כנ"ל. וכיון דעביד האי סדר צלותא עלייהו. מ"כ ויאמר אלקי אבי אברהם ואלקי כו' ה' האומר אלי כו'. ופי' סדר צלותא הוא כנ"ל שצריך לשמור הסדר גם בתפלה היותר מעולה כצלותהון דצדיקייא. כעין שמירת הסדר שסדרו לנו אנכה"ג כנ"ל. וז"ש תפלתו על הסדר דאלקי אברהם ואלקי יצחק הוי' האומר אלי. ששם הוי' הוא בבחי' הת"ת דיעקב וד"ל: