חנה אריאל בראשית קטז

תפלה מלשון התחברות כמו נפתולי אלקים נפתלתי וכו' כידוע ועי"ז המשיכו תוספות אור מחכ' לבינה ודעת שלהם למטה וגם למעלה תוספות אורות מקו"ח שבכתר מל' דאד"ק לאו"א להזדווג וליתן מוחין עליונים לז"א. והנה איתא בזוהר ויאמר אברם אל שרי אשתו אחותי היא שהוא כמ"ש אמור לחכ' אחותי את והוא ההתקשרות בחכ' שלמעלה מבינה ודעת. ואיתא משל ע"ז כמו היורד לבור עמוק שמקשר א"ע למעלה בחבל ארוך ויורד עמו למטה בכדי שע"י החבל יוכל לעלות מן הבור לכשירצה ולכן אמר לשרה שהיא בחי' המל' ונעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן ואבא יסד ברתא וכמ"ש וגם אמנה אחותי בת אבי היא כמ"ש בזהר. כי דוקא ע"י בחי' המל' הוא ההתקשרות למעלה. וזהו ענין התפלה כידוע שהתפלה היא במל' והתורה בז"א. וז"ש יעקב אפשר שעברתי על מקום שהתפללו בו אבותי. כי ע"כ מב"ש שהיא הבינה לחו"ל הוא דרך בחי' המלכות שהיא מדה אחרונה דקדושה די"ס. ולא התפללתי להתקשר למעלה כנ"ל. יהב דעתי' למיהדר ולהתקשר בתפלה כנ"ל. קפצה לי' ארעא מיד ויפגע במקום. פי' שבא לו הסיוע מלמעלה אל בחי' התפלה הנ"ל. וזהו דקדוק לשון פגיעה שהוא הי' עולה למעלה ובחי' המל' ירדה לקראתו וכל חפצו השלים. בעא למיהדר לחרן כתחלת כוונתו לילך בבחי' הגלות בחו"ל כנ"ל מיד בא השמש אמר הקב"ה צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה. פי' ענין לינה הוא שבלילה עולה נשמתן של צדיקים למעלה כידוע אל מקום שאינו יכול לעלות בעוד שהוא ניעור ונשמתו מתפשטת בגופו. וזהו בא לבית מלוני שהוא ההעלאה וההתקשרות למעלה ויפטר בלא לינה שהוא העלי' בפ"מ למעלה מהיותה בגוף. וזהו גופא ענין כי בא השמש כידוע דאור יסוד אבא המשפיע בבינה נק' שמש וז"ש כי בא השמש פי' שנסתלקה ממנו גם בחי' החכ' לשרשה ומקורה ולא הי' יכול עוד לילך לחרן. ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו. הנה לפי הנ"ל פי' מקום הוא ארעא הנ"ל שבגמ' שהוא בחי' המל' שממנה שרשי התפלה והוא הסיוע הנ"ל ובשעה שהי' מתפלל הי' מקבל פני השכינה מלמטה למעלה ועל ידה נתקשר למעלה מעלה בתפלה כנ"ל. ואחר התפלה נסתלקה ממנו שכינה. וכי בא השמש נסתלק ממנו גם אור החכ' הקבוע בו בכח נשמתו וברכת אברהם. מה עשה כמו שאמרו בשם הבעש"ט ז"ל שכשמסתלקים המוחין מן האדם עצתו ותקנתו לדבק א"ע באותיות התורה והתפלה ועי"ז יהי' סבה לחזרת המוחין אליו. ובדרך הפשוט הוא כשנופל אדם ממדריגתו בדו"ר שכליים וטבעיים בהתגלות. יש לו לעסוק בתורה ותפלה בבחי' עול דקבלת עומ"ש וזהו ויקח מאבני המקום. פי' הרשימו שנשארו מגילוי שכינה שהי' בעת התפלה דויפגע במקום הנ"ל. ובזהר איתא שלקח י"ב אבנים כנגד שנים עשר בקר שהים של שלמה עומד עליהם שזהו כעין ענין העול הנ"ל. וישם מראשותיו פי' תחת ראשו וכמ"ש שמאלו תחת לראשי שהפי' שם להגביה את ראשי כידוע. כן יתפרש ענין תחת ראשו דמראשותיו הנ"ל שעי"ז יבא להרים ראש ומוחין כנ"ל. ואמר וישכב במקום ההוא ענין השכיבה הוא כנ"ל בחי' הדביקות באותיות שהדביקות היא אל האותיות הקדושות שמעצמם הם אחוזים ודבוקים בשרשם למעלה מעלה. ועי"ז מגיע דביקות האדם אל שרש האותיות ומשם יוכלו המוחין לחזור אליו. וזהו וישכב במקום ההוא פי' מקום נת"ל כאן ולפי שהוא עכשיו הי' בבחי' העלם והסתלקות אמר לשון ההוא שמורה על הסתום. וכיון ששכב הי' בחי' לינה הנ"ל שעלתה נשמתו למעלה ממדריגתה כשהיא בגוף. ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. ידוע בכאריז"ל שהחלום הוא רושם דגדלות שנשאר בקטנות לכן ראה בחלום והנה סולם וכו'. בזוהר סולם דא צלותא וכאן יתפרש על התפלה הנ"ל שהתפלל יעקב ראה הרושם שלה. כי התפלה עצמה שלו היתה בהקבלת פני שכינה ביחוד האלקות ממש כנ"ל. אך גם בעולמות פעלה התפלה בחי' עליות העולמות