חנה אריאל בראשית קיג

הקדמה ג'. במשנה עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם להודיעך חבתו של אברהם אבינו. ענין הנסיון הוא שקודם שנתנסה האדם ובא לידי נסיון בפ"מ אף שהי' בו הכח הזה לעמוד בנסיון לא הי' הכח הזה בשלימותו ובשלימות פעולתו. וזה יובן ע"ד הידוע ומבואר בענין אב המון גוים נתתיך שנאמר לאאע"ה אחר המילה דוקא. ולכאורה הלא ידוע שמן הערלה דוקא הוא מקום יניקת החיצונים וא"כ הי' ראוי להיות נק' בעוד הערלה עלוו דוקא בשם אב המון גוים אך באמת אינו כן דאדרבא כשהערלה היתה דבוקה בגופו היתה יניקת החיצונים גם הם מאותו מקום שכל גופו יונק ואחרי שנכרתה הערלה אין להם שום יניקה ממקום שגופו יונק אלא משפיע הוא להם בדרך הארה בעלמא מהחיות שבגופו ולכן הוא ע"ה נחשב אב להם. וככה יובן שקודם שעמד בהנסיון עדיין מה שיש בכח נפשו האלקי' להתגבר על טבע גופו ונה"ב ולעמוד בנסיון הי' נעלם בתוך גופו וטבע הגוף ונה"ב עומד בכח של עצמו ובגבורתו אבל כשעמד בנסיון הרי כבר נתגברה נפשו האלקי' והשפילה את טבעו להכנע תחת הנפ"א. ולפי האמור בדרוה"ק ענין תולדות תרח את אברם את נחור ואת הרן. שאז נפתח אוצר הנשמות שיוכלו להכיר את בוראם בבחי' אדם הכללי שהוא בחי' המוחין למעלה. ובאו עד חרן וישבו שם שהוא בחי' הגרון שמשם בא לגוף ע"י קנה וושט וורידין הכח מאור המוחין. ונת"ל בהק' א'. שזהו בחי' עיבור בבינה. וכשישבו בחרן ולא נתפשטו לשם היינו כמו ענין הערמומית הנ"ל שהחכ' אינה באה להתגלות בבינה [ואעפ"כ יש בהם מעלה זו שעכ"פ כח החכ' יש בהם מה שאין בזולתם. ולכן לא רצה אאע"ה ליקח אשה לבנו אלא ממשפחתו ובית אביו. וגם לבן אמר אלקי אביכם אמש אמר אלי. הרי שגם כי הי' עובד התרפים ידע את כבוד ה'. רק שכח הקליפה שבגופו הפליגה מעליו ההליכה בדרך חכמת ה' אלקי אמת] ולכן מדות גופו הרעים עומדים בתוקפם. אבל אאע"ה נתנסה בנסיונות ונתגבר על טבע גופו והכניע אותו תחתיו עד שנעשה בחי' מרכבה לאלקות שבחכמתו ובינתו ודעתו ויצא מחרן ונתפשטו בכל גופו שנעשה כולו מרכבה. אך למעלה לא ירדו בחי' המוחין אל בחי' הגוף דשבע מדות כמש"ש דארץ הכנעני החתי וכו' הוא לתת לזרעו דוקא כי הוא הי' למעלה מכחות שהם נכללו בבחי' מרכבה וביטול לחב"ד שלו. ואמר שנתנסה בעשרה נסיונות כנגד עשר ספי' וכחות הנשמה האלקי' הכלולה מיו"ד כידוע. להודיעך חבתו של א"א שזכה גם לזרעו אחריו. וזהו ברכת אברהם והוא ענין תולדות יצחק בן אברהם כמשנ"ת שם. וכן כשברך יצחק את יעקב בשלחו אותו פדנה ארם אמר ויתן לך את ברכת אברהם כי היא מיוחדת לו לבדו מאז גם כשרצה לברך את עשו. דברכת עשו לא רצה יצחק ג"כ לברכו רק מפאת עצמו כמ"ש בענין ויברך אלקי' את יצחק בנו כי יצא ממנו עשו ונפרד ממנו ויצא לחוץ במקום בחי' הגוף שהקלי' מכסה שם למטה לכל בני העולם (מלבד האבות עצמם וגם הם היו בבחי' מרכבה כמשנ"ת). ולפי שציד בפיו מנשמות שיצאו עמו כמשנ"ת שם לכן רצה לברכו מבחי' קו השמאל דמוחין, עליונים שהוא מדתו של יצחק, וענין אברהם ויצחק נמשלו לב' דרועין חסד דרועא ימינא וגבורה דרועא שמאלא ותפארת (שהוא מדתו של יעקב) גופא. וענין המשל הזה הוא כמו שכשהיד ימין מקרבת. הנה ודאי לא גוף בשר היד מתפעל לקרב את הראוים אלא כח מדת החסד דנפש המלובש ביד ימין הוא הפועל. אבל הנה גם גוף אבר היד בבשר וגידין ועצמות נמשך כולו אחר כח החסד הזה. וכך היתה מדתו של אאע"ה שנק' אב נמשך אחריך כמים שמחמת התפעלות נפשו של אאע"ה בהתקשרות עצום ונפלא באהבת ה' נמשכו גם כל כחות גופו באהבה זו עד שלא נשאר בו כח בגופו שיהי' נפרד מהתקשרות באהבתו את ה' והי' כל גופו מרכבה. אבל יצחק אבינו ע"ה והוא