חנה אריאל במדבר רמה

לחסד דא"א ואימא מלבוש לגבו' דא"א. והנה בחי' חו"ג דא"א הנה היחוד שבהם תלוי באופן היחוד שיש בבחי' ע"י דהיינו בענין יחוד חו"ג דע"י וכמו שהיחוד בבחי' חו"ג דעתיק ככה יהי' אח"כ היחוד בבחי' חו"ג דא"א. והנה ידוע שחסד דע"י מלובש בגלגלתא וגבו' דע"י מלובש במו"ס. והנה בחי' גבו' דע"י הוא תגבורת התענוג שיבוא מגילוי דוקא בהתפשטות לחוץ. אך חסד דע"י הוא תענוג פשוט כמו עד"מ תענוג מטיול או מציור נאה וכמ"כ בקבלת נח"ר שאמר ונעשה רצונו הוא תענוג פשוט ואין בו התפשטות לחוץ רק תענוג במקומו נייחא דרוחא. והנה היחוד דחו"ג דע"י הכל תלוי ג"כ בענין הנ"ל דהיינו כשההתפשטות מבחי' חסד דע"י נכלל בבחי' גבו' דע"י אז בא התפשטות מכח התענוג לחוץ לגלות כל צפון ואף מה שלא הי' ביכולת לגלות בל"ז מחמת שהוא כמוס וסתום מאד ואינו בהתגלות אפי' לעצמותו בבחי' טעם וגילוי גמור והוא בחי' גולגלתא הנ"ל אך כשהוא בא בבחי' יחוד בגבורה דע"י אז יכול לבוא לידי גילוי בבחי' טעם וגילוי גמור. וזהו ענין מה שמבואר בזוהר על ענין בחי' טלא דבדולחא בחי' גבו' דע"י המלובש במו"ס גונא סומקא אתחזי בי' באמצעיתא דהיינו כי בחי' אבן הבדולח הוא בחי' אבן לבן בתכלי' הלבנוני' והבהירות ביותר אך כשמאיר עליו אור השמש מטבע הבדולח לכווץ בתוכו כל התפשטות אור השמש בתוך נקודה הא' דהיינו לאמצעותו וכמ"כ ענין המשל בבחי' חסד דע"י בחי' אור קדמאה כשהוא מאיר בבחי' מו"ס הנ"ל אז ע"י בדולח הנ"ל שמכווץ ניצוצי האור לתוכו אז עי"ז בא ממילא התפשטות גוונים מבחי' הבדולח הנ"ל דהיינו שיוכל אח"כ להמציא ולגלות מצפוני כח חכמתו שהי' סתום מכל צד בבחי' הרצון. וזהו ענין שרש יחוד או"א דהיינו שיבוא היחוד וההתכללו' מבחי' אין דחכ' בבחי' ההתפשטות וההתגלות באותי' המח' כי אבא שרש' מבחי' חסד דא"א. והוא ע"י התכללות ימינא בשמאלא דא"א שהוא בא ע"י התפשטות חסד דע"י בגבו' דע"י. אך ענין יחוד הב' בחי' יחוד פנימי הוא להיפך דהיינו התכללות היש באין דהיינו אימא באבא הוא כשהיחוד למע' להיפך דהיינו גבו' דע"י מו"ס הוא בדרך עלי' והתכללות עם גלגלתא שבתוכו מלובש חסד דע"י בחי' תענוג פשוט ואז הוא בבחי' תענוג עצמותו בבחי' נייחא דריחא. אך מ"מ מחמת שעולה ונכלל בו בחי' גבו' דע"י שמלובש במו"ס הנ"ל אז מוכרח להיות ע"י איזה גילוי. אך הוא גילוי עצם החכ' במקומו ונק' סייג לחכ' שתיקה בהעלם עצמות הרצון ואף נמצא בתוכו בחי' גילוי החכ' ממש אך שהגילוי הוא במקומו בעצמות הרצון אך שאינו בא בהתפשטות אותי' רק בחי' רצון והגילוי לחוץ שיבוא מזה בחי' הארת פנים הנק' בזוהר אנפהא דמלכא נהירין והוא בחי' תענוג הפשוט. והנה מזה לא יהי' שום השפעה לזולתו רק כמו מציאות החכ' כשהוא בדרך עלי' ברצון שהוא בחי' שתיקה גילוי ממילא ומאליו כידוע שכשכלי המוח נתמלא תענוג מבחי' עצמותו שעשועים העצמי' ממילא נתגלה כח חכמתו מה שלא הי' בכחו לגלות בשום ענין מטרדת השכל בל"ז רק שבחי' גילוי החכ' הוא ממילא ומאליו. וכמ"כ בענין הארת פנים בהמלך שגורם שמחה ותענוג להעם הרואים פניו ממילא ומאליו מתברך המוחין שלהם ונמצא בהם גילוי החכ' מה שלא הי' נמצא בל"ז רק אין זה נק' בשם השפעה מהמלך והתפשטות רק ממילא ומאליו והתכללות גמור עם תענוג המלך בעצמותו וממקום אחד יבוא גילוי הכח ובירור המוחי' בהעם ע"ד השמים המקבלים ובבחי' זו המקבל והמשפיע הם בהשוואה באופן בבחי' התכללות תענוג המתפשט מגילוי יחידה בחי' חסד דע"י הבא בהארת פנים וד"ל. אך הנה יש עוד בחי' הארת פנים דהיינו כמבואר בגמ' נדרים דאמרה:

האי מטרוניתא לר"י פניך דומין לשתוי יין. והשיב חכמת אדם תאיר פניו והיינו בחי' הארת פנים הבא ע"י המוחין דאימא כידוע שנכנס יין יצא סוד. סוד הוי'. בחי' מו"ס הנ"ל כשהוא בתגבורת בחי' גבו' דע"י אז הוא בא לידי גילוי גמור