חנה אריאל במדבר רכא

וכענין ברח דודי הנ"ל וזהו על חומותיך ירושלים הן חומות אחרים אחרי אשר נלכדה ירושלים ונפרצו החומות התחתונים שמגיעים עד בחי' הביטול בעצם גם במקום הישות כנ"ל אלא חומות חדשים כמשי"ת. ועל החומות הללו החדשים הפקדתי שומרים הן בחי' מט"ט וסנד"ל וכידוע בסה"ק שבעת הגלות היחוד הוא ע"י מט"ט וסנד"ל דוקא שהן בחי' הספי' דבי"ע שהן בבחי' ביטול היש דוקא שכן הוא בגלות א"א לבא לבחי' התפעלות האלקית הידועה (שהיא מענין שכינה בישראל כמ"ש בכ"ד) כ"א בבחי' ביטול היש דוקא ע"י ההתבוננות והשגה בשכל אנושי דוקא להבין ולהשכיל דקוב"ה הוא עיקרא ושרשא דכ"ע ומבלעדו אין אלקים וכח פועל במציאות הנמצאים ובקיומם וחיותם וקדוש ה' צבאות ומובדל מערך עולמות כמ"ש אין ערוך לך ה' אלקינו וממילא מובן דכקכל"ח. וע"י השגה והבנה זו בא לבחי' ביטול היש ממש. וזו היא שמירה לחומות ירושלים שישנם גם עתה בבחי' הקדושה אלקית בישראל (כמשי"ת). וה"ז ענין מחזיר ראשו לאחוריו דוקא. כי ההשגה והבנה דשכל אנושי הוא בחי' אחרי ה' כידוע בכתבים. וחזרת ראשו הזאת הוא בחי' היחוד עליון שבחומות ירושלים הוא לאחוריו דוקא שהן השומרים הנ"ל שעליהם אמר הפקדתי שומרים. ואומר עליהם המזכירים את ה' שאין זה אלא בחי' זכר ואחרי ה' כנ"ל. אבל אל דמי לכם עד יכונן וישים ירושלים תהלה והארה בבחי' התפעלות אלקות שהוא ענין היחוד הנ"ל. והדר מפרש מהיכן הם החומות ירושלים הנזכרים. נשבע ה' בימינו וגו'. ענין השבועה דכתי' בה לא יחל דברו פי' לא יעשה אותו חולין אחרי שנתקדש הדבור בשבועה וקדוש הוא ה"ז בבל יחל וכמ"ש בסה"ק שענין שבועה הוא המשכת מקיפים לנוק' שהוא בחי' הדבור ומעשה שע"י מצות השבועה מתקדש הדבור בכח קדושת המצות שקבלו ישראל במ"ת כידוע. ומדאמר לא יחל דברו דמשמע שכבר נתקדש בשבועה והיינו לבו דוקא. ולז"א ככל היוצא מפיו שהוא פיו ולבו כן יעשה דוקא. וככה ממש יובן למעלה מ"ש נשבע ה' בימינו ומשבועה זו הן החומותיך ירושלים הנ"ל ואומר שהשבועה היתה באופן זה אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויביך ואם ישתו בני נכר תירושך. ידוע במק"א שאו"ש הן בבחי' מ"ד ומ"נ. והכוונה שהקדושה דשבועה זו אינה מגעת עד הישות המורגש שיוכל לבוא ליניקת הקלי' כנ"ל אלא שהוא באופן שלא יתן את הדגן מאכל שהוא בחי' המ"ד דמעשה המצות ומה דקוב"ה אתיידע ואתדבק לכ"ח לפום מה דמשער בלבו לא יוכל לבוא לידי אויביך לפי שהוא בבחי' ביטול היש דוקא כנ"ל ע"י השומרים. ואם ישתו תירושך הוא ענין התפעלות אלקי בהעלאת מ"נ שהיא השתי' דנפ"א ששותה תירוש שאינו יין גמור עדיין כנ"ל שההשגה הוא רק בבחי' אחרי ה' רק שעכ"פ בא מזה בחי' השתי' ע"י השבועה דנשבע ה' והוא באופן שלא ישתו בני נכר ממנה כלל וכלל וז"ש כי מאספיו יאכלוהו והללו את שם ה' מלמעלה למטה בבחי' המ"ד ומקבציו ישתוהו בחצרות קדשי שהן בחי' השומרים הנ"ל. והמשכיל יבין מהאמור דכשהמל' מאירה בישראל בחי' ביטול בעצם (מדרי' אצי') אז מגיע הביטול גם עד היש המורגש ואם אין מדרי' זו לא יאיר אורה בבחי' התפעלות אלקות כ"א בבחי' ביטול הישות דוקא. והארתה בבחי' ביטול בעצם הוא כשמקבלת פב"פ מוחין דאו"א בז"א שהוא בחי' עליונה יותר בפי' ביטול בעצם כמ"ש פהק"ו ובמדרי' עוד עליונה גם מזה שהוא בחי' הכתר יגיע האור גם עד המורגש ע"ד נסים נסתרים הנ"ל ובמסע בנ"י ממצרים עד א"י הי' שם ב' בחי'. האחת הבריחה מנוק' דקלי' והיא היתה ממ"ב מסעות כנ"ל. ותיקון ובנין הנוק' דקדושה ובבחי' פב"ב הוצרכו ז' שבועות ימים הכל כנ"ל. וזהו אלה מסעי בנ"י מארץ מצרים נוק' דקליפה לצבאותם נוק' דקדושה ביד משה ואהרן שהם השושבינים העושים יחוד קובה"ו ליתן כח למסע ממצרים וגם לכניסה לא"י המרומז בלצבאותם. והנה לפי המבואר באריכות מובן שבבחי' הבריחה מחזיר ראשו