חנה אריאל במדבר רכב

לאחוריו ולא בחי' לצבאותם. עז"א ויכתוב משה שהוא ע"ה שושבינא דמלכא הי' כח בידו להמשיך מוצאיהם שהן או"א מקום תולדות זו"נ למסעיהם ע"י זו"נ כנ"ל ביד משה ואהרן ע"פ ה' ירמוז לבחי' הכתר ג"כ. ע"כ נשתנית בריחה זו להיות בא ממנה גם בבחי' המורגש דלצבאותם. וז"ש ואלה כלומר הן עצמן הן המסעיהם למוצאיהם לקבל המוחין דאו"א ליחוד השלם לצבאותם דוקא

ויסעו מרעמסם בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש הראשון (הכפל דחדש הראשון מיותר. וגם שבפעם השני הוסיף לומר בחמשה עשר יום) ממחרת הפסח (והוסיף עוד סימן המובן מאליו) יצאו בנ"י ביד רמה לעיני כל מצרים (מה ענין זה לסיפור סדר הנסיעות והחניות) ומצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם כל בכור (והנה זהו גמירת וסיום הספור דמצרים מקברים) ובאלהיהם עשה שפטים (אין לזה חבור כלל אל הקודם דאיירי במעשה מצרים וק"ל)

הנה אנו אומרים בשבח דנשמת כל חי בשבת אלו פנו מלא שירה כים ולשונינו כו' ועינינו מאירות וכו' אין אנו מספיקים להודות על אחת מאלף אלפי אלפים וכו' ממצרים גאלתנו וכו'. וזה שאומרים ממצרים גאלתנו הוא העיקר המחייב ההודאה בהפלגה הגדולה הנ"ל. וי"ל הלא יושבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל אינו פחות משעבוד מצרים ואין חייבין ע"ז רק קרבן תודה או הודאה בברכה. ולמה על מה שממצרים גאלתנו אין אנו מספיקים. כתיב עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. עם בני ישראל לא נבראו אלא להודיע טבעו בעולם כי הנשמה מכרת את בוראה גם כשהוא בגוף. וע"ז נא' נר ה' נשמת אדם. שידוע ונז' הפירוש בכ"ד שר"ל כלפי מ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא נאום ה'. רק שעלמות אין מספר מעלימים כבודו והתגלותו בעולמות ולכך נעלם מהם מה שהוא מלא נאום ה'. והנשמה מכרת אותו ית' ולפניה גלוי מציאותו ית' ומלואו בכל מקום וע"י מתגלה גם בגוף וכידוע המשל ע"ז ג"כ מחדר סתום כשפותחים בו חלונות אזי בא לשם אור השמשא דאכולא עלמא נייחא. ולכן מתפעל גם הגוף בביטול אליו ית' בכל המדות וכחות ומדרי' מפרטי כחות ותמונות צורת הנשמה המאירים הכרתה גם בגוף ועי"ז מאיר אור ה' גם לעולמות ע"י האדם. וזה הי' ענין בריאת אדה"ר כידוע מ"ש בת"ז שהי' אומר לחיות ובהמות באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה'. וכן הוא לכל פרטי עניני העולם ע"ד מ"ש וידע כל פעול כי אתה פעלתו שזהו ע"י האדם. רק שבחטא עה"ד ארז"ל שנשרו ממנו נשמות. וביאור הדבר הזה הוא. דהנה י"ל לפי משרז"ל בחטאו של אדה"ר והפליגו בו הרבה עד שאמרו מין וכופר בעיקר. לכאורה יפלא מאוד איך חוטא כזה יזכה לנבואה תומ"י שאמר לו ה' איכה וקודם לכן נא' וישמע את קול ה' אלקי' וגו'. וזה יובן עם האמור לעיל בענין האדם שענינו לגלות את אור ה' (המלא את כו' ואלדח"מ) בעולמות בכל פרטי מעלות ומדריגות שנמצאים בעולם. ונשמת אדה"ר היתה כוללת כל המדרי' לקבל אור ה' בכל המדרי' ולגלותו בעולמות. וכאשר חטא בעה"ד טו"ר נשרו ונפלו ממנו מדרי' הנשמות שממדרי' עה"ד ולמטה ר"ל שבאותן מדרי' לא הי' יכול לקבל אור ה'. וכ"ש שלא הי' לו מה לגלות בעולמות. והי' מסתכל רק במילי דגופא בלי שום השגה והכרה בבורא. אבל מדרי' העליונות שבו שבהם הכיר את בוראו במדרי' שלמעלה מעה"ד לא החשיך אורו שם כ"כ והי' עדיין כח בנשמתו באותן המדרי' לדעת את כבוד ה' ולכן וישמע את קול ה' אלקי' וגו' כו'. מבואר ענין נשירת הנשמות שהוא ביטול כח ההכרה מהנשמה וממילא לא נגלה על ידה אור ה' בעולם. וזהו דומה לענין שבה"כ הידוע בע"ח ובסה"ק שהוא ענין