חנה אריאל במדבר רכ

שבעה. ועם האמור שהמסעות הם להתרחק מנוק' דקלי' דשלטא על דכורא ומושכת לעצמה כל הו"ק והנוק' בכל מקום היא כענין בחי' המל' וכ"א מהבחי' ומדות כלול מכולם והיינו זפ"ז. אלא שבבחי' הנוק' דקלי' גם שיתבטל בחי' החסד דקלי' לא תזוז בחי' הנוק' ממקומה וכן כל המדות. הדמיון לזה הוא מה שקורין העולם ציגאנעריי דהיינו שהוא רוצה בדבר מצד תוקף אהבת עצמו ומראה לבריות כאלו הוא מצד עצמו אינו חפץ בזה רק שהיושר והסדר מחייב כן ובאמת אף אם יסתרו לו כל הסברות שמראה ליושר לא יסור מחפצו כלל מחמת אהבת עצמו. וזהו שנגד כל מדה ומדה הי' רק ששה אותיות ומסעות אבל השביעית לא בא בפו"מ הסילוק ממנה עד שנגמרו גם בבחי' המל' ג"כ בחי' הסילוק בששה קצותי' אז נגלה נקודת בחי' הנוק' דקדושה להיות הישות בבחי' הביטול הגמור כנ"ל והיינו שאחר המ"ב מסעות נכנסו לא"י ממש

והנה בחי' הנוק' שנת' פה הוא ענין חבור האדם עם הקנינים שנז' פהק"ו שהחבור הוא בפ' הזה דוקא ועל ידו מורגש לאדם עצמו (דרצון ושו"מ) הקשר וחבור שהקנינים הם שלו (ולכן אין למתים קנין כנז' בפהק"ו). ולמשל אדם גדול שיש לו כמה וכמה עסקים. אם איזה עסק אינו הולך כשורה ויש לו צער מזה בטבעו לפי שהם שלו ויש לו חבור עמהם מצד בחי' הנוק' הנ"ל. מה עושה האדם מסלק את עצמו מן העסק הזה לעסקים אחרים (והיותר טוב ומועיל הוא שיסיע את עצמו לדברי תורה) או לימודי חכמה שבזה מסתלק מן בחי' הנוק' המחברתו עם הקנינים ובזה מסתלק ממנו העצבון מרוע המו"מ. והיינו רק שהוא בורח מן המו"מ הגרוע. אבל עדיין בהעלם יש לו הרגשת הצער מרוע העסק. אך כשמקבל עליו מלכות שמים שלימה ומתדבק בבוראו בבחי' בטל רצונך לגמרי כו' אז הוא מסתלק לגמרי מהעסק הגרוע והרגשתו. ועי"ז יוכל לבוא תשועת ה' גם לעסקו הגרוע לתקנו. והנמשל יובן שזהו מ"ש קוב"ה בגלותא דהיינו שהשכינה בישראל כבי' בגלות עמהם בעניים וצערם והשכינה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי. אז קוב"ה מסתלק לעילא בחי' החו"ב דאו"א כמשל לימודי החכ' הנ"ל. ועוד לעילא הוא בחי' הכתר המתנשא מימו"ע. וע"ז נאמר ברח דודי ודמה לך לצבי וארז"ל מה הצבי כשהוא בורח מחזיר ראשו לאחוריו כו' שזהו כמשל שתשועת ה' לעסקיו באה עי"ז. ובנמשל הוא ענין נסים נסתרים שבגלות כי כשיש יחוד קובה"ו בחי' סוכ"ע בממכ"ע אז הנס הבא מאהבת ה' את עמו משנה הוא את סדרי הטבע ומבטלם ומגלה אהבתו לעמו. אף שסדר הטבע הי' מחייב אך לא טוב לישראל. וגילוי אהבתו ית' היא ביטול הסדר. אבל כשקוב"ה אסתלק לעילא לעילא בבחי' המתנשא מימות עולם שלמעלה מערך מדרי' סדרו וטבעו של עולם. ותשועת ה' לעמו שבאה עי"ז אין לה ענין עם סדר עולם וטבעו. עד שבא הנס מכל מקום אף מסדר העולם וכמו שהו בענין הנסים הנסתרים. כמ"כ יובן בענין גילוי אלקות בנש"י ובגופם. וכד סליק לעילא לעילא מחזיר ראשו לאחוריו כבי'. והיינו מ"ש הכתוב והי' כאשר נלכדה ירושלים שפרצו החומות ונכנסו האויבים לתוכה. וכתי' והי' שהוא לשון שמחה. והענין דחומות ירושלים הוא בחי' המקיפין דנוק' דקדושה שמסמאין עיני החיצונים ומבדילה מהן שהיא צריכה למקיפין דוקא לפי שנאמר בדוד כפתע ביני ובין המות. ופי' בזוה"ק שיעורא דקיק דבין הקדושה דמדרי' דוד לסט"א. והוא האמור בבחי' הנוק' דקדושה שהיא נותנת בחי' ישות גמור בישראל למטה בבחי' הביטול הגמור לאלקות גם במקום שישות המורגש הוא קרוב לישות נפרד לגמרי. ולזה באו חומות ירושלים להבדיל בין ישראל לעמים. וכשחטאו ישראל ונטמעו בבחי' הישות דפירוד דקלי'. שזהו כמשל הנ"ל שיש לאדה"ע כבי' צער מרוע העסק (והמקיפין דחומות הן באים בחבור קדושת הדכר בנוק' כמשי"ת אי"ה לפנינו). ולז"א והי' כאשר נלכדה ירושלים ואז קוב"ה אסתלק לעילא לעילא