חנה אריאל במדבר קסא

בתיקון דאדם דעולם דתיקון וכן שלא נפגם בעבירה. כמ"כ הוא בפרה אשר לא עליה עול שהוא עבודת האדם דתיקון וגם אין בה מום הוא כמו ענין פגם דעבירה שאז הכחות דקדושה דתהו שלמעלה מן הדעת בתקפן הן. צוה ה' ויקחו אליך אל משה דוקא שהוא הי' בחי' הדעת עליון על כל. ואף שגם חכמי ישראל מקבלים מן הדעת דמרע"ה ובמקומו הם עומדים בכל דור ודור. אך לענין פרה אדומה ארז"ל שאמר הקב"ה למשה לך אני מגלה טעם פרה אבל לאחרים חוקה. ועפ"י הנ"ל היינו שאין מי שיוכל לעמוד על ענין כח הקדושה דאורות תקיפין שבה שהן למעלה מן הדעת. רק מרע"ה לבדו ולו דוקא צוה ויקחו אליך פרה אדומה והוא ידע את טעמה. ולכן הוא ואהרן עמו כמ"ש וידבר ה' אל משה ואל אהרן. ונז' בהערות למה נזכר אהרן כאן. והענין דהנה באהרן (וכן הוא בכל כה"ג) כתי' בזאת יבוא אהרן אל הקודש פי' בחי' זאת דכל ישראל שהיא נפלאת בעינינו כנ"ל. הנה הכה"ג ביוהכ"פ יעלה ויבוא עמה דוקא אל הקודש (וכידוע דביוהכ"פ הנוק' עולה עד הכתר). וזהו ענין אהרן שושבינא דמטרוניתא כידוע. ולכן מרע"ה שיודע טעם פרה ואהרן קדוש ה' עמו הם דוקא יוכלו לעשות ענין הפרה אדומה בשלימות כמצותה בסגן דוקא (וכידוע דכה"ג באבא וסגן בחסד דז"א וכהן הדיוט למטה ממנו במדרי' עולם הברי'). כלומר להמשיך המשכה ממש מאורות תקיפין דתהו שבפר"א אל הגילוי קצת במדרי' הסגן. וזהו ונתתם אותה (שניכם דוקא אתה ואהרן). אל אלעזר הכהן שהי' סגן. ושחט אותה לפניו שהוא יכול להמתיק דינין שלה ולהביא כחה ולדחות טומאת מת ששרתה על אדם מישראל שהוא אבי אבות הטומאה מג' קליפות הטמאות בכל תוקפן. ודוקא ע"י כח הקדושה שלמעלה מן הדעת ואורות תקיפין הוא שיוכלו לדחותה ולטהר את האדם מישראל ע"י שיעשו ויתקנו אותה כמצותה בעץ ארז ואזוב ושני תולעת ובמים החיים שעי"ז יביאו כח קדושתה אל בחי' אדם דתיקון לדחות טומאת מת שמג' קליפות הטמאות לגמרי. וזהו זאת חוקת התורה. וכנ"ל דלשון זאת הוא בחי' הנוק' שבאה ומתלבשת בעולם ממש. וכשבאה פרה אדומה בעולם היינו שנמצא במקום הנוגה דעולם בחי' האורות תקיפין הנ"ל. היינו בחי' הנקודה עליונה דנוק' שהי' גם בעולם התהו ירדה ונתלבשה גם בנוגה דעוה"ז. והוא דוקא חוקת התורה לחקוק מקום לכללות התו' דוקא. דהנה מצות התורה אין מתפשטין רק עד בחי' ההיתר דנוגה כאתרוג שאינו ערלה וכדומה. כידוע דמצוה הבאה בעבירה אין בה קדושת התומ"צ ומשפטי התורה בדיני טומאה וטהרה כמו דיני נגעים ונדה ויולדות הגם שמגיעים גם עד מקום הטומאה דג' קליפות הטמאות אין זה רק להורות משפטיה אבל הטמא בטומאתו עומד. אבל כללא דכל אורייתא כולה הוא שיבוא אור התו' וכחה להתקומם גם במקום שהי' השראת טומאת הג' קליפות ולדחות אותם (וכמו שיהי' לע"ל ונגלה כבוד ה' ואת רוח הטומאה יעביר ממקומה לגמרי). זהו דוקא בחי' הזאת דפרה אדומה שהוא חוקת התורה דהיינו שחוקקת מקום לכללא דכל אורייתא ומן האמור יובן שדוקא כשויקחו אליך (אל משה) הפרה אדומה שהוא יודע אותה בטוב טעם ודעת יוכל להביאה כמצותה בשלימות אל הסגן כנ"ל. אבל אח"כ שאיננה רק חוקה לאחרים לא יוכלו להורידה מבחי' שלמעלה מן הטו"ד והוא בחי' נקודת החכ' ואור אבא שלמעלה מהטו"ד דז"א ולכן עשו אותה כהנים גדולים דוקא

המה מי מריבה אשר רבו בנ"י את ה' ויקדש כם. פשטי' דקרא ודאי משמע דמ"ש בם קאי על בנ"י שהוזכרו בפסוק. וקשה שבפ' הקודם אומר יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בנ"י. גם י"ל במ"ש לכן לא תביאו את בנ"י וכו' מה תלוי זה בזה