חנה אריאל במדבר קיד

הזה דאשתלים עלמא. והנה ספר במדבר הוא מדבר בנסיעת המשכן לפנות דרך לא"י ולבטל טומאת נחש שרף ועקרב שבמדבר. וזהו דבעא קוב"ה למפקד חיילין דאוריי' וחיילין דמשכנא. כי ענין החיילות ידוע שהוא לעסק מלחמה על האויב והוא הנחש שרף ועקרב שבמדבר. וראה הקב"ה שצריך לעשות ע"י המשכן עצמו והארון ודגלי ישראל דוקא שעי"ז יגיע כח המלחמה לכל המדרי' התחתונות דטומאת המדבר ולדחותן מפני קדושתו של קובהו"ש השורה בישראל ובבחי' סדר הדגלים דוקא בכדי שיוכל להבנות בחי' הפ' העיקרי בארץ הכנעני והחתי וגו' כמש"ל בפהק"ו שהוא שטבע המדות דקדושה שבנר"נ דישראל יבואו בקרבם בבחי' התפעלות אלקות (דבהקמת המשכן ואשתלים עלמא כנ"ל הוא רק בבחי' פ' הארה דמוחין דחב"ד דישראל לעילא ולתתא) במקום מדרי' המדות המורכבים בגוף וכמש"ש באריכות בענין ארץ הכנעני החתי וגו' לזאת באו בפ' בחקתי וסיום ס' ויקרא מצות הפלאת הערכין שהוא ענין פלאי להיות ערך הנפשות הרוחני' בממון גשמי רק שהוא מפליא לעשות ומקשר גשמי ברוחני. וכן מל"ת דתמורה שלא ימירנו אפי' רע בטוב וזה ג"כ מורה שהקדושה עליונה שורה גם בגוף הבהמה אף שאין ערוך זל"ז (ובזה י"ל מ"ש בפסוק לשון ערכך דהול"ל ערך ע"פ סדר דקדוק לה"ק. אך הענין דדוקא בישראל יש ערך מזה לזה גשמי ברוחני וקדושה אבל לא באחרים ולכך נק' ערכך שלך דוקא). וכן מעשר בהמה שכאשר יעבור תחת השבט דישראל ימצא בו ג"כ קדושה כידוע שאין דבר שבקדושה פחות מי'. והכל הוא ענין ההפלאה לקשר גשמי ברוחני כקשר הנשמה בגוף שנק' ג"כ מפליא לעשות כידוע שעי"ז נעתקים כחות הנפש אל ערך גופני כידוע. וזהו דבעא למפקד הוא מל' חייב אדם לפקוד את אשתו שהוא ענין התעוררות וכן רצה הקב"ה לעורר כח החיילין שילחמו במדבר לפנות דרך לא"י ולבנין פ' העיקרי כנ"ל. וזהו וידבר ה' אל משה שושדמ"ל לפקוד כח החיילין דאוריי' ואת אהרן שושד"מ לפקוד החיילין דמשכנא (כי אהרן מלמטמע"ל ומלמעלמ"ט כמ"ש בפהק"ו). ומ"ש אח"כ ואתכם יהי' הוא בית דינו של משה (כי כדי להביא התעוררות למטה הוא ע"י משה וב"ד כמש"ל פ' תרומה). במדבר סיני מקום התו' שנתנה בסיני (ומ"ש במדבר סיני ובמצות שמיטה נא' בהר סיני. מבואר בדרוש בחדש השלישי שעלי' דשמיטה הוא ממטלמע"ל לכן נאמר בה"ס שהוא ענין עלי'. וכאן הוא דרך המשכה והורדה נא' במדב"ס). באוה"מ מקום ושכנתי בתוכם. באחד לחדש השני ובשנה השנית ובזהר כלא חד. יש לפרש דאחד לחדש השני הוא אזן ימין דנוק' כמ"ש במ"ח. וכמ"ש במ"א עמ"ש זכאה מאן דמליל על אודנין דשמעין. הפי' דשמעין ומשיגין כל עיקר פנימי' ומכוון שבדבור. ובשנה השנית הוא בחי' יסוד המשפיע לנוק'. וז"ש רמז לירחא ושתא דנהיר לסיהרא. וכלא חד. כלומר שהשפעת היסוד שנק' זיו שהוא לשון גילוי אור המתגלה באזן דנוק' נמצא ששמיעת הנוק' והשפעת היסוד הוא דבר א' וז"ש וכ"ח. וגם מדוקדק לשון רמז לירחא רמז דוקא והעיקר הוא השמיעה דסיהרא. וז"ש לצאתם מאמ"צ לאשתמודע שע"י חודש השני ושנה השנית בא ענין לאשתמודע בגילוי. ועז"א בזהר דהא כד נפקו ממצרים בחדש הראשון הוה שהוא גלגלתא דנוק' ארח סתים בגלגולת וכמ"ש בפהק"ו ענין נגלה עליהם דוקא ומש"ה הוצרך לבוא הדבור ע"י חדש השני וכו' דוקא בכדי לאשתמודע ובבחי' מפליא לעשות בערך דוקא שיהי' כח בבחי' המדות דישראל (שזה נק' עדת בנ"י כמש"ל בפהק"ו ענין קהל עדה וישראל קהל הוא קהלת יעקב י' עקב עדה נגד ישורון שהוא בחי' הקוין דמדות. ישראל נגד ישראל דלעילא). להלחם במדבר בכח הקדושה עליונה שבהם גם בקליפות התחתונות דנחש שרף ועקרב. והיינו ע"י שאו את ראש כל עדת בנ"י פי' ראש הוא כמ"ש דלעולם ז"א אין בו פחות מט' ספי' אפי' בקטנות. והחב"ד דקטנות הוא כענין עין רואה ולב חומד וכו'. ואין העין שולט על הלב. כמ"כ