חנה אריאל במדבר קיג

העלמ"נ אל הדביקות הזה והיינו שפונה א"ע מכל התפשטות הכחות שלו רק להיות נמשך אל הדביקות שהתפעלות הזה בכחות דנר"נ הוא בחי' הביטול דחכ' שנק' אין זהו שיש בו חכ'. אז הקב"ה נותן בו חכ'. והיינו הכרה וציור כבי' מאחד האמת ואין זולתו ובחי' הה' דבינה הוא דמה שנותן בו חכ' הנ"ל הוא רק בבחי' הביטול והציור דאין זולתו וגם א"ע אין האדם מרגיש למציאות ולפ"ז כשיסור מן הביטול הזה דאין דחכ' יסתלק האור לגמרי. הנה זה הוא כח הבינה שקולטת את הנקודה דחכ' שהוא אור אלקי ממש בכלי דחכ' (רק שהוא מורכב ממש בכלי עד שהוא בבחי' ומדרי' הבריאה דנר"נ כמ"ש במ"א) ומביאתו לידי השגה שהוא בהיות האדם אדם המשיג השגה וכן בינה לבא ומביאה ללב וכו'. ואות וא"ו דשם הוי' באדם הוא המדות דקדושה שבלב האדם שהוא עיקר מציאות מהות המתפשט לכל צרכי האדם בעולם והמדות דקדושה בלב הם הכחות הנפנים אל אמת ה' בעולם. והה' אחרונה בנר"נ הוא כח המחדו"מ לה' לבדו ומקבלת מכחות דמדות ומביאה הקדושה האלקי' באותי' דמחדו"מ ובעולם שבו הוא מתפשט במחדו"מ. וזה הי' כחו של אדה"ר להמציא אור רוח פיו ית' דרך הנר"נ שלו בגופו להיות נמצא בעולם ממש וכנ"ל. (אבל ע"י ספי' המל' בחי' ממכ"ע הנ"ל לא בא בעולמות ידיעת העילה והבורא ב"ה רק בכח נברא לבד). ובחטא עה"ד אי' שנשרו ממנו נשמות. פי' שנאבד ממנו הכח להמציא גילוי אלקות דרך הנר"נ בגוף אל מקום העולמות לעצמן כנ"ל. ויש להתבונן בזה עמוק יותר. דהנה העולמות נבראו למציאות יש ודבר חדש מתהוה מכחו של הקב"ה שכל יכול כנ"ל. אין בהם רק התהוות שנתהוו. וידוע בכ"ד שההתהוות יש מאין צ"ל בלא הפסק כידוע המשל ע"ז מאור הנר המאיר בבית רק כשהנר נמצא בבית וכמ"ש בכ"ד. ולולא ההתהוות בכל עת ורגע הרי הוא רק הוה ונפסד. וע"י האדם נמשך בעולם בחי' הנצחיות. כי האיר בקרבו אור רו"פ ית' שהוא הי' הוה ויהי' ולפי שהעולם מתהווה יש מאין דבר חדש בכל רגע צ"ל המשכת הנצחיות בעולם בכל עת ורגע. ומבואר דבר זה בכ"ד בענין המצות שמהן הוא העוה"ב הנצחיי. וכשנשרו הנשמות מאדה"ר הי' העולם מתמוטט (אך אדה"ר עצמו לא נסתלק ממנו רו"פ ית' ולכן דבר ה' אתו כמו עם הנביאים. אבל כח הנשמות בגוף להמציא בעולם הנצחיות זה נשר ממנו). עד שבא אאע"ה ונגלה עליו אדה"כ התחיל התיקון דנשמות להאיר בעולם. רק שהוא הי' נשיא אלקים וכו' כמ"ש בפהק"ו. וע"י מ"ת בדבור אנכי ולא יהי' לך שמפי הגבורה שמענו הי' כדוגמת ויפח באפיו נ"ח דאדה"ר ועי"ז בא בכחם כח המצות והיינו המשכת הנצחיות בעולם ע"י מעשה המצוה רק שאין הביטול בא להדיא בעולם (כמו שהי' באדה"ר שהי' אומר באו נשתחוה וכו' כנ"ל). אלא בבחי' מתן בסתר כמ"ש בכ"ד. וכן כח הל"ת כענין עד שלא באת לידי מדה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת וכו' כמ"ש בפהק"ו. וה"ז שלימות גדול בעולם מעין שהי' באדה"ר. אלא שעדיין לא אשתלים. לפי שגם בישראל אין הכח של המצות שיש בהם מורגש גם להם כלל. אך ע"י בנין המשכן וכמ"ש בפהק"ו שעי"ז בא בישראל בחי' התפעלות אלקו' מן כח המצות, שבהן שלענין זה עכ"פ נגלה בהם כח המצות ע"י מרע"ה שהוא הדעת הכללי דכ"י שיבוא מהן אור וכח להתפעלות אלקו' שישנה בישראל מבחי' ושכנתי בתוכם דמשכן. וכלומר שגם שלהם לא נגלה כח המצות. לבחי' אלקות דושכנתי בתוכם נגלה הוא. ודוקא ע"י מרע"ה כמ"ש בפהק"ו. ובזה אשתלים עלמא כי ההתפעלות באה בגוף ממש, והיינו נמי שנשלם בישראל ענין הטו"ט כו"פ כו' וקדושתם וקדושת הכהנים ג"כ נשתלמה בשלימות הזה כי ענין הקדושה נת"ל פ' קדושים שהוא לפי שכי קדוש אני ה' אלקיכם דמ"ת וכבר נת"ל פ' תצוה ענין ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך. שהגם שאהרן הוא שושדמ"ט נתעלה גם בקדושתו של הקב"ה. ולכן נמשכה גם קדושתו של אהרן בגופות של הכהנים בשלימות