גנזי יוסף צח

בכ"ש ע"כ צ"ל דמה שבתוך הזגין לא חשיב אוכל וא"ל לטעם דאין צירוף חבריו ודו"ק:

(דף ל"ד ע"א) תוס' ד"ה בשליקתא וכו' ואומר ר"ת וכו'. עיין מהרש"א ומהר"ם מ"ש איך יפרש רב הונא משנה זו דתרומות ומ"מ צריך טעם לר"ה אמאי אוסר כשהן כבר מאוסות ואפשר דכיון שאין דרכם לימאס גזר אטו שאינם מאוסות:

(שם) ד"ה טהרו מלטמא וכו' דתנן במסכת בכורים וכו' עיין מהרש"ל ומהרש"א ודברי מהרש"ל בשם הרמב"ם סתומים ובדברי הרמב"ם שם מבואר שמפרש דבכורים הוי דבר שיש לו מתירין ואוסרין תערובתן בכ"ש וכ זרע התערובות של הבכורים אסורים הגידולין בירושלים מלאכול בתורת חולין כיון שיכולין לאכלן בתורת בכורים הוי דשיל"מ ואף לזרים שאסורים לגמרי מ"מ כיון דהוי דשיל"מ גבי כהנים אסורים גם לזרים. ומ"ש מהרש"א ולענין שאוסר בכ"ש וכו' אינו ענין לכאן דלפיר"ש לא מיירי כאן מתערובות אלא אגב מייתי כל דברי ר"ש. ומ"ש התוס' לעיל וטעמא לפי שמדאורייתא וכו' הלשון דחוק ונ"ל דצ"ל שמדאורייתא אין תרומה ומעשר נוהג בהם לכן חייבים וכו' ודו"ק:

(שם) ד"ה למהלי וכו' בדם ובבעלים. נ"ל דמ"ש בבעלים ע"כ אין ר"ל שנטמאו הבעלים כמ"ש רש"י ע"ב ד"ה ובבעלים דזה לא שייך אלא בפסח דנאכל למנוייו אבל חטאת נאכל לכהנים ולא שייך לומר שנטמאו כולם ואי מתו הבעלים דהוי חטאת שמתו בעליה אם מתו קודם זריקה לא הי' נזרק הדם ואם מתו אחר זריקה כיון שנזרק הדם בהכשר לא שייך שיפסול אח"כ ושפיר נאכל הבשר אם לא שמתו הבעלים קודם שנזרק והכהן לא ידע וזרק הדם וגם בזה צ"ע דאפשר דהוי פסול בגופו כיון שנזרק הדם בפסול כמו פגול לכן נ"ל דבבעלים שיגרת לישנא הוא ועיקר קושייתם דלמא היינו בדם ודו"ק:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה אף אנן וכו' ואפילו בקדושת פה. כ' מהרש"א לא ידענא מנ"ל דאפילו בקדושת פה ע"ש ולענ"ד נראה לתרץ דבמי חטאת לא שייך קדושת כלי דלא בעינן כלי שרת בחטאת אלא כיון דלשם חטאת מלינהו הוי כקדושת פה וכמ"ש רש"י ד"ה הקדישן בכלי שרת דמלאן בכלי חול לשם חג הוי כקדושת פה וכאן לא שייך לומר דקדושת פה דידהו כקדושת כלי דמיא כמו גבי תרומה דבתרומה חל עלי' שם תרומה אבל גבי חטאת עדיין חולין הוא ולא עדיף מקדושת פה ואפ"ה עביד בהו מעלה דליבעי חיותן בכלי וה"ה הכא גם בקדושת פה עביד מעלה דלא יועיל זריעה ודו"ק:

(דף ל"ה ע"ב) תוס' ד"ה מי פירות וכו' ואפילו אם משימין וכו'. עיין במהרש"א עד אבל אי מי פירות וכו'. ר"ל כיון שנתחמצו השעורים ע"י דברים המחמיצים לחוד דהא בין מי פירות ובין מים מחמיצין ואע"ג דמי פירות אין עושין חמץ גמור מ"מ עם מים עושין השעורים חמץ גמור משא"כ אי מי פירות אין מחמיצין כלל ע"כ גם עם מים אין עושין חמץ גמור כנ"ל בכוונתו אכן לענ"ד אפשר לפרש בפשיטות דהא בגמרא אמרינן אין חייבין על חימוצו כרת ומשמע אבל חמץ נוקשה הוי וא"כ אי מי פירות לחוד מחמיצין מיירי כאן במי פירות לחוד אבל עם מים הוי חמץ גמור אבל אי מי פירות לחוד אין מחמיצין כלל ע"כ מיירי כאן עם מים ואפ"ה אין חייבין כרת ודו"ק:

(שם) רש"י ד"ה דמאי וכו' א"נ וכו'. והא דצריך לקמן קרא דלא תאכל עליו חמץ וכו' עיין בתוס' סוכה (דף ל' ע"א) ד"ה משום ועמ"ש בעזה"י בפתיחה כוללת ח"ד אות ה' ואין להאריך כאן:

(דף ל"ו ע"א) תוס' ד"ה עוני וכו' דהתם סמכינן אקרא וכו'. נ"ל דר"ל דסמיך כפת תמרים לפרי עץ הדר מה אתרוג אחר אף לולב אחד ואפשר דצ"ל דהתם סמכי' אקרא:

(שם) גמרא ור"ע האי דקרינן בי' עוני וכו'. משמע דלא חזר ממה דאמר לעיל לר"ע עני כתיב דאלו היה כתיב עוני הוי תרווייהו באנינות וכדשמואל אלא כיון דכתיב עני לא דרשינן לשון אוני ומדקרינן עוני דרשינן כדשמואל ומשמע לי' טפי לדרוש הקרי לכדשמואל מלדרוש לשון אנינות ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה במקום וכו' במנחת מאפה תנור מיירי וכו'. הלשון דחוק דהא כל המנחות קתני אלא ר"ל שגם מנחת מאפה תנור בכלל ואמנחת מאפה תנור קשה להו מנ"ל שנבללת בעזרה כיון דא"צ כלי משא"כ מחבת ומרחשת ניחא להו כיון שצריך מחבת או מרחשת שהם כלים ע"כ בלילתן בעזרה. ועיין במהרש"א עד ה"נ מדת היבש נתקדשה וכו' כצ"ל נ"ל:

(שם ע"ב) ד"ה פרט לחלוט וכו' לקמן מיירי וכו'. עיין במהרש"א ומבואר מדבריו דחלוט לא נאפה כלל לא בתנור ולא באילפס ומחלוקת ר"י ור"ל לא קאי אלא אסופגנין ודובשנין ואיסקריטין וכ"כ הר"ן בשם רבינו אפרים ע"ש אכן מלשון רש"י (דף ל"ז ע"א) ד"ה ר"ל אכולהו קאי משמע דקאי גם אחלת המסרת דהיינו חלוט והיינו דנחלט מתחלה ואח"כ נאפה לר"ל כדאית לי' ולר' יוחנן כדאית ליה ומדלא נחלקו התוספות עליו משמע דמודו ליה ונ"ל לפ"ז דמלשון ריש לקיש דאמר הללו מעשה אילפס הן ור' יוחנן דאמר הללו שעשאן בחמה משמע דסתם חלוט כן הוא לכן סתם בברייתא חלת המסרת דהיינו חלוט ולא חילק כלל דסתמא הוא לר"ל כדאית ליה ולר"י כדאית ליה לכן לא משמע להו לאוקמא חלוט דהכא בהרתיח ולבסוף הדביק דלא הוי קרי לה חלוט סתמא משא"כ הנך ברייתות דקתני בהו מעשה אילפס שפיר מפרש בהרתיח ולבסוף הדביק והנך דינים דע"י משקין לא איירינן בהו כלל עדיין עד לקמן (דף ל"ז ע"ב) שחידש ר"ת דינים אלו כנלענ"ד:

(שם) א"נ הכא בדהדר אפייה בתנור. נ"ל דר"ל ומיירי תרווייהו בבלילתו עבה ולפי מ"ש אח"כ בשם ר"ת דבפרק החולץ מיירי בבלילתו רכה נמצא דלתירוץ א' דהכא בבלילתו עבה הוי לחם ולא לחם עוני ובזה מיירי כאן ואין חילוק בין הדר אפייה בתנור או לא ובבלילתו רכה בלא הדר אפיי' בתנור לא הוי לחם כלל ובזה מיירי ההוא דלקמן ובהדר אפיי' בתנור הוי לחם עוני ובזה מיירי ההוא דפרק החולץ ולתירוץ ב' דהכא בבלילתו עבה ואפיי' בתנור הוי לחם ולא לחם עוני ובזה מיירי כאן ובלא אפיי' בתנור לא הוי לחם כלל ובזה מיירי ההוא דלקמן ובבלילתו רכה ואפיי' בתנור הוי לחם עוני ובזה מיירי ההוא דהחולץ ודו"ק. ונ"ל דבלא אפיי' בתנור ר"ל לר"ל אלא באילפס והדביק ואח"כ הרתיח ולר"י אלא בחמה וכמ"ש לעיל ודו"ק:

(דף ל"ז ע"א) רש"י ד"ה וכן לענין וכו' אם שחט וכו' כ' מהרש"א אבל לענין דאקרי מצה וכו' ע"ש ולא ידעתי מאי נ"מ גבי תודה במאי דאקרי מצה הא אכילה לא מעכבה וחמץ ודאי לא הוי ואין נמי אלא דקידש הלחם וכשרה התודה וכמ"ש רש"י ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה ת"ק סבר וכו' דקודם לישתן מבושלין וכו'. נ"ל דדוקא כשקודם לישתן מבושלין אבל אם מבושלין אחר לישתן קודם אפייתן ואח"כ נאפו הוי לחם למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה ות"ק וכו' ותירץ ר"י וכו'. עיין מהר"ם עד ולכך הוכרח לפרש וכו' ר"ל דמוכרחין אנו לפרש כן דברי התוס' דאל"כ וכו' אבל אין דבריו מובנים לי דאמאי לא אמרינן בעיסה אחד עילאה גבר ותתאה גבר ונתבשל הקמח או לא נתבשל ודברי מהרש"א מבוארין יותר דע"כ לא איכפת לן כלל בבישול מקודם או לא ע"ש ודו"ק:

(שם) ד"ה אמר לך וכו'. עיין במהרש"א עד דעל כרחך דמיחייבין וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה דכ"ע וכו' אבל בלילתו עבה וכו'. עיין במהרש"א עד דא"כ לא הוי לחם עוני וכו' ותמהני דלא הוזכר לעיל אלא חלוט אבל שאר מעשה אילפס לא אשכחן דלא יהא לחם עוני וצ"ל דהא דלא אוקמה לעיל בעבה דסתם