גנזי יוסף פז

דאיסורא ברשותיה קאי ר"ל והמשכיר אפקר ליה והקנהו לשוכר ונ"ל דכל זה לשיטתם ריש (דף ב') דבדיקת חמץ הוא שמא יבא לאכלו אבל לשיטת רש"י נוכל לפרש דחמירא דידיה היא ויעבור בבל יראה או דלמא הקנהו לשוכר וכו' ודו"ק:

(שם) ד"ה אם וכו' ומפרש ר"י וכו'. עיין במהרש"א ונ"ל דלפ"ז ה"ה כשהקנה בקנין ולא מסר המפתח על המשכיר לבדוק ועיין בט"ז ר"ס תל"ז ודו"ק:

(עם ע"ב) ד"ה לאו משום וכו' מהימני מגו וכו'. משמע דאם אמרו לא נבדק ודאי נאמנים להצריך בדיקה וצ"ל דמיירי בקטן חריף ואיכא רגלים לדבר וכמ"ש רמ"א ביו"ד סי' קכ"ז סס"ג אלא דעדיין יש להקשות אי חזקתו בדוק אפילו עד כשר לא יהא נאמן להצריכו בדיקה דע"א אינו נאמן היכי דאתחזק התירא להרבה פוסקים אם לא משום הודאת בעל דבר כמבואר ביו"ד שם ס"א וס"ג וכאן מיירי בליתי' לפנינו ולכאורה הי' אפשר לומר דכיון דליכא חזקת היתר ממש על הבית אדרבה הא ודאי אינו בדוק היה מעיקרא אע"ג דאמרינן מסתמא בדקו מ"מ לענין זה אמרינן דהוי לא אתחזק לא איסור ולא היתר דנאמן ע"א לאסרו וכן להתירו אי הוי אמרינן אין חזקתו בדוק ולפ"ז משכחת לה שפיר שאינו בחזקת איסור ולא בחזקת היתר ואפ"ה מותר וע"א נאמן לאסרו כגון אי אמרינן חזקתו בדוק ויתיישב קו' הש"ך ביו"ד שם ס"ק כ"ו על רמ"א עוד אפשר לומר דמיירי שרוצה העד להוכיח שהלך בעל הבית קודם זמן בדיקה ולא בדק כמ"ש רמ"א שם רס"ג והרבה יש לעיין בזה ואין כאן מקומו ודו"ק:

(שם) רש"י ד"ה שבעת ימים וכו' אפילו שעה אחת וכו'. לכאורה אינו מובן דלפ"ז מאי מקשה ואימא לרבות לילי ט"ו לביעור הא כיון דמרבה לילה לאיסור א"א לבער בלילה שישהה שעה אתת בלילה קודם הביעור ועיין מ"ש הפ"י בזה והנלענ"ד דלפירש"י מ"ש לרבות לילי ט"ו לביעור היינו שיבער קודם כניסת ליל ט"ו שבליל ט"ו יהי' מבוער אבל אי לא אתי לרבות לילי ט"ו אי אפשר לפרש אך ביום הראשון תשביתו שישבית קודם כניסת יום ראשון דא"כ קרא למה לי דמפסוק שבעת ימים נפקא וע"כ או שבא לומר שלא יבער אלא אחר כניסת היום או שבא להוסיף לאיסור עוד זמן אחד וכיון דא"א לומר שלא יבער עד אחר כניסת זמן איסורו שהרי ישהה בו שעה אחת ע"כ שבא להוסיף יום י"ד ומקשה ואימא דלעולם שצריך לבער קודם כניסת זמן איסורו ולא בא לרבות אלא לילי ט"ו וכן מה שמקשה ואימא לרבות ליל י"ד ואימא מצפרא היינו לבער קודם כניסת זמן איסורו לפירש"י ולפ"ז מתורץ קו' הצל"ח שהקשה דמשמע דלפירש"י לא מחמת ייתורא דריש וא"כ מאי מקשה ואימא וכו' ע"ש ולפי מ"ש גם לפירש"י מייתורא דריש דבלא הייתור לא הוי מרבינן שום דבר אבל הייתור ע"כ בא להורות או להוסיף עוד זמן או שלא יבער עד אחר כניסת זמן איסורו וכמ"ש ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה וכתיב וכו' ואין נראה לר"י וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד קושיא זו היא ממש קו' התוס' לקמן (דף י"ב ע"ב) ד"ה אימתי שהקשו על פירש"י ועוד דהא מנותר יליף ר' יהודה וכו' ע"ש ודו"ק:

(דף ה' ע"א) ד"ה דהא וכו' ומהכא לא מצי למילף וכו'. ר"ל דנילף איסור חמץ בי"ד מדאתקש להשבתה אבל יש להקשות מנ"ל להקיש להשבתה נקיש למצות אכילת מצה שאינה אלא בלילה ואפשר שהוא מטעם דלחומרא מקשינן ומשמע מכאן דלחומרא מקשינן הוא ודאי ולא ספק ועיין בפ"כ ח"א אות י' ומש"ש בעזה"י:

(שם) רש"י ד"ה אך חלק התיר וכו' דאי לאו אך וכו'. עיין במהרש"א עד ואי אית ליה דביום וכו' והיינו לפי מ"ש התוס' לעיל דמביום כתיב אימעט נמי ליל ט"ו אבל לפי מ"ש מהרש"ל שם לא אימעט מביום רק ליל י"ד ולא ליל ט"ו אכן פירש"י דכאן עולה כפיר"י שהביאו התוס' לעיל ד"ה וכתיב אך דסמך לעיל אהא דדרשינן אך חלק אבל לפירש"י דלעיל לא שייך אך חלק דמיום הראשון תשביתו לחוד משמע דמקצתו מותר וצ"ל דר' יוסי דכאן לא ס"ל כן אלא דוקא מאך חלק דריש חציו מותר ולא מיום הראשון תשביתו משא"כ לעיל לא ניחא לי' לומר דסמך אאך חלק שמביא אח"כ ודו"ק:

(שם ע"ב) גמרא והלא כבר נאמר לא יראה לך שאור. הוגה בגמרא אח"כ בשם מהר"ם ולא יראה לך חמץ אכן בפסוק כתיב בהיפך ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך ולכן צריך להגי' כן בגמרא ובמהר"ם וכן הוגה בגליון בשם הילקוט בסיפא שאור במקום חמץ והי' לו להגי' ברישא חמץ במקום שאור כמו שהוא בפסוק וכ"ה בילקוט פ' בא רמז ר"ג אכן באמת א"צ להגי' כלל דדי בולא יראה לך שאור בכל גבולך דמחמץ לא דריש כלום:

(שם) רש"י ד"ה איפוך וכו' ולא כתב לא תמצא וכו' הוכרח לזה לפרש דמתחלה אמר ת"ל לא ימצא אין לי וכו' ומשמע דאחר דכתיב לא ימצא עדיין אין לי אלא וכו' מה מוסיף אח"כ ת"ל לא ימצא ולעיל בברייתא אינו מפורש כלום כיון דעדיין לא נתפרש אין לי אלא בנכרי שלא כבשתו וכאן מפרש לה לאביי כדאית לי' ולרבא כדאית ליה:

(שם) ד"ה ופרכינן לרבא וכו' ואם אינו ענין וכו'. הוכרח לזה לפרש מה שסיים הברייתא ת"ל לא ימצא ומפרש דדריש באם אין ענין ללא יראה תנהו ללא ימצא:

(שם) תוס' ד"ה משום וכו' וקשה לרשב"א וכו'. נ"ל דר"ל מגז"ש דשאור שאור וא"כ אמאי סיים הברייתא ת"ל לא ימצא הול"ל ת"ל לך לך תרי זימני ויליף שאור שאור כמו שסיים אח"כ בברייתא:

(שם) אבל ע"ק לו וכו'. עיין במהרש"א ומ"ש אלא יתורא דלך אתי להתיר בגבולין הטמנה לא הבינותי איך נילף מלך היתר הטמנה והול"ל רק קבל פקדונות וא"כ אפשר לומר דהתוס' ס"ל דכמו דיכול יטמין היינו מקרא דלא יראה לך בלא יתורא גם יקבל פקדונות היינו מגוף הפסוק דלא יראה לך בלא יתורא גם עיקר קושייתו לא הבינותי דהתוס' לא כתבו דלא אצטריך גז"ש דודאי אצטריך גז"ש לאסור בגבולין הטמנה וקבל פקדונות כמ"ש מהרש"א אלא דלא אצטריך להברייתא לומר ומה שאור האמור בגבולין וכו' למילף התירא בבתים שאתה רואה של אחרים ושל גבוה ודו"ק. שוב מצאתי כן בצל"ח:

שם) הקשה ר"ת וכו'. ולענ"ד נראה לתרץ דדוקא לענין שיעבור הישראל ע"י שהם מופקדים בידו שייך לחלק בין כבשתו ושרוי עמו בחצר או לא אבל לענין שיתחייב בהמתו בבכורה ועיסתו בחלה לא משמע להו לחלק בכך וא"צ תרי קראי ודו"ק:

(דף ו' ע"א) ד"ה יחד לו בית פ"ה וכו' וקשה לר"י וכו'. ולענ"ד נראה ליישב פירש"י דהפקידו אצלו היינו שקבל עליו לשומרו ממילא קבל עליו אחריות אבל יחד לו בית שאמר לו הרי הבית לפניך הניחו באחת מן הזויות ולא קבל עליו ממילא אחריות וכדאיתא בח"מ סי' רצ"א ס"ב ועיין בח"י סי' ת"מ ס"ק א' ודו"ק ואין להאריך כאן:

(שם) רש"י ד"ה עושה לו מחיצה וכו' ומיהו ההוא דלעיל וכו' ומשום חד יומא וכו'. משמע שעושה ב' חילוקים א' דלעיל לא אפשר במחיצה וכאן אפשר במחיצה ועוד דלעיל הוא לחד יומא וכאן הוא לכל שבעה ועיין במ"א סי' ת"מ ס"ק ה' ודו"ק ואין להאריך:

(שם) ד"ה אפילו מר"ה וכו' וכשראהו וכו'. עיין במהרש"א וצריך להוסיף בביאורו דלרבותא נקיט רש"י שיעבור בבל יראה דאפשר לו שיבא לידי איסור דאורייתא אם ישכח לבטל ואה"נ אם לא ישכח ויבטל מ"מ איכא