גנזי יוסף פו

להו אמאי נח נשנה דברי ר"ש דברייתא דאמר עונבן במתניתין דזה מצינו טובא סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא ולא קשה להו אלא אמאי דנשנה במשנה שלא במקומו ובזה ניחא שלא נטר במחלוקת דר' יהודה דגוף המחלוקת לא נטר עד לבסוף אבל דבר זה שהוא רק טעם לדבריו בזה נטר עד לבסוף ועוד י"ל דבמחזירין ציר גם לר' יהודה יש חילוק בין מקדש למדינה ולהכי לא הוי הפסק אבל בזה דלר"ש דאמר עונבן אין חילוק בין מקדש למדינה בזה אי הוי תנא ליה באמצע הוי הפסק בין הנך דבמקדש אבל לא במדינה כן נלענ"ד:

סליק מסכת עירובין. מסכת פסחים פרק א. (דף ב' ע"א) רש"י ד"ה אור לארבעה עשר גרסינן כ' מהר"ם לאפוקי אור י"ד וכו' ע"ש ונ"ל דלשון אור י"ד או לאור י"ד משמע לילה שאחר י"ד כמו לקמן ע"ב לאור עיבורו אבל אור לי"ד משמע לילה שקודם י"ד וכמ"ש רש"י (דף ג' ע"א) ד"ה אור לשלישי ע"ש:

(שם) תוס' ד"ה אור וכו' וקשה לר"י וכו'. נ"ל דלא קשה לו אגוף הדין שהצריכו חכמים ביעור דפשיטא לי' שחשו שמא לא יבטל בלב שלם או שמא יבא לאכלו ובזה גם רש"י מודה אבל לבדוק מספק חמץ לא משמע לי' לחוש שמא יש חמץ ושמא לא יבטל דהוי ס"ס ועוד דכיון שא"י כלל שיש חמץ ודאי יבטל בלב שלם אלא משום שמא יבא לאכלו כיון דלא בדיל מיניה החמירו יותר ונ"ל דרש"י ס"ל להיפך דשמא יבא לאכלו כיון שצריך מעשה לא החמירו ושמא לא יבטל בלב שלם וממילא יעבור יש לחוש טפי ודו"ק ועיין פ"י:

(שם) ד"ה והא קיי"ל וכו' ב' חלקי מיל שהוא לפי הנראה וכו'. נ"ל דר"ל דאחר כלות ב' חלקי מיל אחר שקיעת החמה עדיין יש שעה גדולה עד צ"ה וכאן אמרינן דלא מקרי לילה עד צ"ה וה"ה דקשה להו למ"ד ג' רבעי מיל אלא דלמ"ד ב' תלתי מיל קשה טפי דהוי זמן קדים וס"ל השתא דב' חלקי מיל מתחלת השקיעה היא דאי מסוף השקיעה א"כ צ"ה קדים טפי ואהא תירצו דאין אנו בקיאין בצ"ה ולעולם מסוף השקיעה חשבינן וקצרו התוס' כאן וסמכו, אמ"ש בשבת (דף ל"ה ע"א) ד"ה תרי תלתי וכו' ע"ש ומדברי מהרש"ל משמע שמפרש דהמשך זמן ב' חלקי מיל הוא שעה גדולה ואינו מובן לענ"ד ועיין במהרש"א ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה אי פשיטא וכו' אומר ר"י וריב"א וכו'. עיין במהרש"א עד דהא מספק נמי וכו' משמע מלשונו דלרש"י בשאר כל אדם בעינן דוקא ברור שבא על עסקי נפשות ולא הבינותי דא"כ מה בין אב על בנו לאדם אחר דפשיטא שגם באב על בנו כשהוא ברור שבא על עסקי נפשות ניתן להצילו בנפשו ונלענ"ד דכוונת רש"י דבאדם אחר מסתמא הוי כודאי בא על עסקי נפשות לכן ניתן להצילו בנפשו ובאב על בנו בסתמא מספקא לן אם בא על עסקי נפשות ואין הורגין אותו מספק ואפשר דהתוס' ס"ל דהיכי שהוא ספק אם הוא בא על עסקי נפשות הוי ספק נפשות אצל הנרדף וניתן להצילו בנפשו דלא משגחינן על נפשו של הרודף לכן באדם אחר גם אי הוי ספק אם בא על עסקי נפשות הוי ניתן להצילו בנפשו לכן ניחא להו לפרש הרישא דאי פשיטא לך וכו' באב על בנו דכשמספקא לך מסתמא לא בא על עסקי נפשות שוב ראיתי בתוס' סנהדרין (דף ע"ב ע"ב) דמשמע כדברי מהרש"א כאן וע"ש במהרש"א ודו"ק:

(שם) רש"י ד"ה לאור עיבורו וכו' ליל שלשים ואחד קרי אור עיבורו וכו' כ"ה גירסת מהרש"א וגירסת הגליון יום שלשים קרי יום עיבורו והכל אחד דיום שלשים הוא יום עיבורו שבו נעשה החודש מעובר וליל שלשים ואחד הוא אור עיבורו דהיינו הלילה שאחר יום עיבורו וע"ש ברש"י ר"ה (דף כ"ב ע"ב):

(דף ג' ע"א) גמרא רב פפא אמר תשע וכו' נ"ל דמה שלא חשב רב פפא ו' דטהור כיון שהיה יכול לכתוב טהר בלא ו' א"כ במאי שלא רצה לכתוב טמא לא עקם אלא ט' אותיות ומה שהוסיף הכתוב ו' ע"כ טעם אחר הוא ורבינא ס"ל דכיון דאלו היה כתיב טמא לא היה מקום לו' וע"י שלא רצה לכתוב טמא כ' טהור וכתיב מלא מאיזהו טעם שיהיה מ"מ ע"י מה שלא כתיב טמא בא הדבר שכ' י' אותיות ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה שהרי וכו' אם ר"ל וכו'. נ"ל דאפילו נימא כן נלמוד דמרכב אין מגעו מטמא בגדים כמושב מבוהנוגע בו יטמא עד הערב דע"כ קאי על מרכב וכמ"ש רש"י בחומש ע"ש:

(שם ע"ב) ד"ה רכבת וכו' דכל היכא וכו'. עיין מהרש"א ברש"י עד והתו' שכתבו וכו' נ"ל לפרש דבריו דאין כוונת התו' דדוקא ישב בלא ו' לדרשא אתי ע"כ א"א לכתוב ישבת בלא ו' אבל רכבת בלא ו' לא אתי לדרשא וע"כ יכול לכתוב בלא ו' ודלא כפירש"י שפירש שגם רכבת אתי לדרשא ללמדנו שנתפוס לשון קצרה אלא כוונת התו' דמזה דדרשינן ולוט ישב ממה שכ' חסר גלי לן דהיכי דליכא דרשא צריך לכתוב מלא בו' ממילא גם כאן כיון דליכא דרשא הי' צריך לכתוב יושבת מלא אם לא ללמדנו לתפוס לשון קצרה לכן כתיב רכבת חסר ללמדנו דאפילו לשון מגונה נתפוס אם הוא קצר וכפירש"י ודו"ק:

(שם) ד"ה שמץ פסול פר"ח וכו'. הנה לפירש"י פסול חלל ניחא שלא בדקו אותו אלא כשהיה רוצה להתחנך לכהונה וכשמצאוהו כשר לא בדקו אותו יותר דא"א שיתקלקל אח"כ ועל פסולים אחרים לא בדקו וכשמתרץ שחץ פסול ע"י דבור גרם שבדקו אחריו ומצאו שנתקלקל אח"כ במעשיו אבל לפיר"ח שמץ פסול דבר ע"ז קשה ממ"נ אם לא בדקו אותו. אלא כשהיה רוצה להתחנך ואח"כ העמידוהו על חזקתו מאי פריך והא תנן וכו' אפשר נתקלקל אח"כ ואם היו בודקים בכל יום אם לא נתקלקלו מאי משני שחץ פסול הא בדקוהו בכל יום וצ"ל לפיר"ח דאע"פ שבדקו אותו בכל יום אם לא נפסל ע"י ע"א מ"מ לא בדקו אותו אם לא נפסל ע"י שחץ והא דמשני ואב"א וכו' ניחא טפי לפיר"ח דהיו מעמידים אותם על חזקתם וע"י דבורו בדקו אחריו ומצאו שנפסל בע"ז אבל לפירש"י צ"ל דמעיקרא לא בדקו יפה ודו"ק:

(דף ד' ע"א) גמרא א"ל אייבו קיים וכו'. עמ"ש בגליון הש"ס בדפוס ועיין תוס' מ"ק שם ודו"ק:

(שם) וכי תימא זריזין מקדימין למצות וכו'. כ' מהרש"א דלגי' הרי"ף מייתי מקרא דסדום ע"ש ותמהני דלפי מ"ש מהרש"א בתוס' ד"ה שנאמר דהיכי שהלך מאליו דרך להשכים יותר מזריזין המקדימין למצות היכי מצי למילף כאן מקרא דסדום דזריזין מקדימין שמא למצות א"צ להשכים כלל ובסדום כיון שהלך מאליו השכים בבוקר ולא קודם לזה שלא ילך יחידי בלילה וע"כ דמקרא דעקידה ילפינן דלולי המצוה לא היה הולך וכמ"ש מהרש"א ואפשר להוסיף עוד שלא רצה לילך קודם המצוה שיהא מצווה ועושה ואפ"ה השכים בבוקר ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה על המשכיר וכו' ואין אדם יכול לבטל וכו'. וצ"ל לפ"ז הא דאמר או דלמא על השוכר