גנזי יוסף עה

בלן בה ולכן לא יכול להקשות ממתניתין דולמורד אלא מברייתא דהנותן את עירובו דמשמע דמיירי נמי בלן בה ותירץ דמשמע להו דמתניתין מיירי בכל ענין לכן כתבו דמודד אמודד לא קשה לו ולא הקשה אלא מלן בה אלן בה. ומהרש"א כ' דמ"ש התוס' כאן לחלק במודד בין כלתה בסוף העיר לכלתה בחצי העיר היינו לרבא דפשיטא לי' במודד לחלק מדתני אין אנשי אבל לר' אידי באמת א"צ לזה דבלא"ה לא מצי פריך ממודד די"ל דמתניתין בלן בה ובמודד לעולם העיר נחשב בחשבון אלפים וכקו' מהרש"ל ודו"ק:

(דף ס"א ע"א) רש"י ד"ה לאו משום וכו'. נ"ל דהציור הוא בטעות (שם) תוס' ד"ה עיר וכו' הציור הראשון הוא בטעות וצ"ל $ציור בספר$ (שם) ופירושו תמוה וכו'. כ' מהרש"א דדברי מהרש"ל בשם תו' שאנ"ץ ליישב פירש"י אין מובן ע"ש ולענ"ד כוונתו דהקשת אינו רחב אלא מעט ומ"ש דבני חמתן הדרים באמצע הקשת יש להם עד היתר אלף היינו עם רוחב הקשת ומ"ש נמצא שכלה מדתן בתחלת העיר ר"ל כשנכנסין מעט לתוך העיר וז"ש ואין להם כל העיר רק כפי שיעור רוחב קשת של בני חמתן והיא מעט אבל בני גדר הולכין כל חמתן ודו"ק:

עוד כ' מהרש"א דהא דלא אמרינן מלי כאלו בני גדר נכנסין בין ראשי קשת של חמתן ולשתרי בני אמצע קשת של חמתן בגדר (דבזה לא שייך תירוצי התוס' דלעיל (דף נ"ז ע"ב) ד"ה התם שהרי אין מפסידין לבני אמצע קשת של חמתן לצד אחר כלל וגם ליכא יותר מאלפים בין גדר לראשי הקשת של חמתן וגם מסתמא לא מיירי דוקא שחמתן גדולה יותר מן האויר שבין שני ראשי קשת של חמתן] משום שיש יותר מאלפים בין אמצע קשת חמתן לגדר לכן לא אמרינן לדידהו מלי כנ"ל בכוונתו ע"ש ואזיל לשיטתו דלא הבין תירוץ מהרש"ל בשם תוס' שאנ"ץ ומשמע ליה דלרש"י גם כשנמדוד מצד אמצע הקשת הפונה לגדר ג"כ יהי' יותר מאלפים לגדר אבל לפי מה שפירשתי דיכולין לכנוס לגד שיעור רוחב קשת של חמתן א"כ קשה דנימא מלי הני בתים המובלעים בתוך אלפים ויהיו כעיר קטנה בפ"ע ואפשר לומר דאין בהם שיעור עיר והוי כבית אחד דלא שייך בה דין זה. אכן לענ"ד בלא"ה א"א לומר מלי גדר בין ב' ראשי חמתן ולשתרי אמצע קשת חמתן דאנן כי אמרינן מלי לא אמרינן כאלו כל כפר השלישי עומד בין ב' הכפרים אלא עושין את שלשתן כאלו אחד והוי כרך אחד גדול ופשיטא דמי שחשכה לו למזרח של שני הכפרים והכפר השלישי הוא למערב של שני הכפרים א"י לילך להשלישי דלא יהא אלא עיר אחת גדולה א"י לילך אלא עד מקום שכלתה מדתו וה"נ אפילו נימא מלי גדר בין ב' ראשי חמתן והוי עיר גדולה מראשי קשת של חמתן עד מקום שעומד שם גדר באמת כלתה מדת אמצע קשת של חמתן באמצע גדר ואין יכולין לילך בגדר אלא כשיעור רוחב קשת חמתן דשם כלתה מדתו וכנ"ל ואפילו נימא מלי גדר עד סמוך ואמצע קשת חמתן בין שני הצדדים מ"מ אין אמצע קשת של חמתן וגדר נחשבין כאחת אלא כל ב' ראשיה עד סמוך ממש לאמצע הקשת והקשת א"י לומר מלי בין ב' ראשיה כמ"ש התוס' שם ודו"ק וצ"ע. ומ"מ צ"ל דרש"י לא ס"ל סברת התוס' לעיל (דף נ"ה ע"א) ד"ה פחות מד' אלפים דהיכי דאין בין קשת ליתר יותר מאלפים בכל ענין מודדין מן היתר דא"כ ממ"נ אי איכא בין קשת ליתר יותר מאלפים פשיטא דא"א לומר שכל חמתן מובלע בתחום גדר ואי ליכא ב' אלפים מודדין מן היתר והוי גדר גם כן בתחום חמתן ודו"ק כן נלענ"ד:

(שם) כתו' ונרא' כפיר"ח וכו'. הציור צ"ל כזה $ציור בספר$ והיינו כתירוץ הר"י כהן שהביא מהרש"ל ובציור הא' של מהרש"ל יש ג"כ ט"ס וצ"ל $ציור בספר$ ור"ל דאע"ג דכשנמדוד קו $ציור אלכסון מקרן חמתן עד ראש גדר יהי' יותר מאלפים מ"מ הי' צריך למדוד תחום חמתן עם אלכסון ומסוף תחום דרום וצפון של חמתן לא יהי' אלא כמו ממזרח חמתן עד יתר של גדר אבל לתירוץ הר"י כהן אלכסון של התחומין היא כנגד האויר אשר בין ראשי הקשת וכנגד ראשי הקשת אין תחומין אלא אלפים ודו"ק:

(שם) רש"י ד"ה למודד שאמרו וכו' בנותן עירובו בעיר וכו' כצ"ל (שם ע"ב) גמרא לכו טפי אמר ליה וכו' כצ"ל נ"ל:

פרק ו. (שם) תוס' ד"ה אמר ר"ג וכו' ואע"ג דת"ק וכו'. עיין במהרש"א עד דבגמרא מוכח וכו' ונ"ל דמ"מ אין מזה קושיא על שיטת התוס' דס"ל דאע"ג דסתמא דגבי צדוקי לאו ר"מ מ"מ סתמא דרישא הוא לגמרי כר"מ ועוד י"ל דס"ל דאע"ג דר"מ תנא פלוגתא דת"ק ור"ג מ"מ כיון דתנא מלתי' דת"ק סתמא ס"ל כן ודו"ק:

(דף ס"ב ע"א) שם והלא כך הי' מעולם וכו'. עיין במהרש"א עד וכמ"ש התוס' לעיל ולר"ג וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה בן נח וכו' ומשני דהא דמיחייב וכו'. עיין במהרש"א עד בדרבה מיני' ובההוא דבן סורר דלא מיפטר אלא באינה בעין וכו' כצ"ל, או צ"ל ובההיא דבן סורר לא מיפטר אלא באינה בעין. ומ"ש דפסיקא ליה בגוזל מנכרי אין חילוק בין היא בעין לאינה בעין אין סברתו מובנת לי מ"ש גוזל מנכרי או מישראל לענין חילוק בין אם הוא בעין או לא ויותר נלענ"ד לומר דמשמע ליה שגם בגוזל מישראל אפילו אינה בעין לא מיפטר משום קלב"מ שגם בההיא דנטלו לסטים כסותו אינה בעין ביד העכו"ם אע"פ שהוא בעין ביד הישראל כיון שהעכו"ם פטור אפילו בלא יאוש כיון שאינה עתה בעין בידו גם הישראל הבא מכחו הי' פטור ועמ"ש עוד בעזה"י בפתיחה כוללת ח"ד אות י"ג ודו"ק:

(שם לעיל) רש"י ד"ה אלא דכ"ע וכו' שיקשה בעיניו ליתן שכר וכו'. לא ידעתי למה לו לפרש כן הא בגמרא אמרינן לקמן דעכו"ם לא מוגר ודו"ק וצ"ע:

(שם ע"ב) במהרש"א תוס' ד"ה ור' יוחנן וכו' כצ"ל:

(שם) תוס' ד"ה רב חסדא וכו' דפריך עלה וכו'. ר"ל על רבא לקמן (דף ס"ג ע"א) דאמר בפניו חייב מיתה ושלא בפניו אסור ואינו חייב מיתה:

(דף ס"ג ע"א) גמרא ורב אבא בר תחליפא. נ"ל דצ"ל ורב אחא כדאיתא לקמן א"ל רב אחא בר תחליפא ומשמע דכן עיקר מדיהיב סימנא על שם אביהם מחליף איקא ויעקב משמע ששמם הי' שוה:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה מיד וילך וכו' ובמלחמת עי כתיב בפרשה אחרונה וכו'. לא ידעתי אמאי קרי לה פרשה אחרונה שהרי גם פסוק וילך כתיב במלחמת עי אחר פסוק וילן בקפיטל ח' פסוק וילן הוא פסוק ט' ופסוק וילך הוא פסוק י"ג ע"ש:

(שם) ד"ה כל זמן וכו' לקו וגלה כמפרש רש"י התם. דברי רש"י הם בפ' בהעלותך (י' ל"ג) בפסוק וארון ברית ד' נוסע לפניהם ובפ' עקב (י' א') בפסוק ועשית לך ארון עץ ובגליון נדפס בשם מהרש"ל ולא מצאתי במהרש"ל וגם לא ידעתי למה דאע"פ שלא כ"כ רש"י בשמואל שם י"ל כוונת התוס' על פירושו בפ' בהעלותך ובפ' עקב ותיבת התם ר"ל במקום ידוע או אפשר תיבת התם מיותר ודו"ק: