גנזי יוסף עד

דלאו משולשין ממש אלא דמשמע ליה שכולל אויר שמכאן ומכאן בבת אחת ומ"ש בין שנים החיצונים ר"ל בין שניהם לאמצעית והיינו בין זו לאמצעית ע' אמה וב' שלישים ובין שניה לאמצעית ע' אמה וב"ש והתרצן השיב לו הא מודית דאתמר עלה וכו' א"כ נוכל לפרש קמ"א ושליש מכל אחת מחיצונית לאמצעית ודו"ק:

(שם) ד"ה התם וכו'. עיין במהרש"א עד מודדין מן הקשת דאימא וכו' דהכא לא שייך אתי וכו' כצ"ל:

(דף נ"ח ע"א) ד"ה ואם היה וכו' ומיהו לפי' זה וכו'. ר"ל לפי' קמא דל"ש קאי אהא דגיא מעוקם מקדיר ע"כ באין חוט המשקולת יורד כנגדו הוי ניחא תשמישתי' דמקדיר וא"כ לא משכחת מבליע אבל לפי' ב' דל"ש קאי אמבליע נוכל לומר דבאין חוט המשקולת יורד כנגדו דהיינו עד ד"א מבליע וכשהוא נוח להילוך יותר מקדיר. ומ"ש מהרש"א דאכתי תקשה אהר וכותל ר"ל דבגיא ניחא דמקדיר הוא בניחא תשמישתי' טפי ממבליעו וא"כ ניחא דל"ש קאי אמבליעו והיכי דניחא תשמישתי' טפי מקדיר אבל בהר וכותל דמבליעו הוא בניחא תשמישתי' טפי מאומדו קשה כיון דל"ש קאי אמבליעו והיינו באין חוט המשקולת יורד כנגדו וביורד כנגדו מדלג כל השיפוע היכי משכחת לה אומדו לכן הוצרך לתרץ דבהר וכותל קאי ל"ש אאומדו ונ"ל דכוונתו דל"ש קאי אכל מה שנזכר למעלה וכמ"ש התוס' בגי' לא שנא דמבליע או מקדיר ומיירי תרווייהו באין החוט יורד כנגדו ובהם יש חילוק דהיכי דניחא תשמישתי' טפי מקדיר והיכי דלא ניחא כ"כ מבליע ה"נ בהר וכותל קאי ל"ש אמבליעו ואאומדו ותרווייהו באין יורד כנגדו והיכי דניחא תשמישתיה טפי מבליע והיכי דלא ניחא כ"כ אומדו ודו"ק:

ע"ש במהרש"א בא"ד אבל גבי גיא וכו' והוא ט"ס וצ"ל בד"ה אין אומרים וכו' אבל גיא וכו':

(שם) רש"י ד"ה בדניחא וכו' מתלקט י' מתוך ד'. היינו לל"ק דרבא לקמן ע"ב:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה אבל וכו'. ר"י קאי אמתניתין וכו' דלפיר"ת א"א לומר דר"י מיירי בחוט יורד כנגדו דאי קאי אמבליעו הוי דלא כרב יהודה ואי קאי אמדידה יפה קשה מאי אפילו הא כשעמוק יותר מסתבר להחמיר יותר ודו"ק:

(שם) בא"ד עד ד' וכו'. נ"ל דר"ל עומק ד' ודו"ק:

(שם) בא"ד פיר"ת דדוקא וכו'. עיין במהרש"א ולא הבינותי דמ"מ מי דחקו לר"ת לפרש לעיל באין החוט יורד כנגדו מבליעו הא שפיר יש לפרש בניחא תשמישתי' מבליעו ובלא ניחא אומדו ואי מסברא כ"כ ר"ת א"צ לומר לשיטתו אלא שהתוס' מפורשים עתה טעמו של ר"ת שכ' לעיל מבליעו גם מ"ש דמתלקט י' מתוך ד' ניחא תשמישתיה טפי מאין חוט המשקולת יורד כנגדו לא ידעתי מנלן לכן נלענ"ד שהוא ענין בפ"ע ובא לחלק דלעיל ע"א אמרינן בלא ניחא תשמישתיה אומדו גם בכותל כ' כאן דמתלקט י' מתוך ד' הוי ניחא תשמישתיה טפי ודוקא בהר שהיא בידי שמים אומדו ולא בגדר וכותל ולא כמ"ש לעיל דמתלקט י' מתוך ד' היינו לא ניחא תשמישתיה ומ"ש אפילו אין חוט יורד כנגדו דאין מודדין כל השיפוע מ"מ אין אומדו אלא מבליעו ודו"ק:

(שם) ור"ש גרים וכו'. כ' מהרש"א לעיל דלר"ת ור"ש הוי פי' מדידה יפה שוה לעיל וכאן ע"ש ואנכי לא ידעתי לפירוש ר"ש אמאי שוים המה הא לעיל מפרש מדלג השפוע וכאן. א"א לפרש אלא כפירש"י דמודד השפוע ודו"ק:

(שם) ה"ג התם וכו'. דלפירוש ר"ש א"א לפרש כפירש"י דרב יוסף כשהחוט יורד כנגדו דמדלג השפוע דלדידיה כשהוא עמוק יותר הוא קיל טפי ולא שייך אפילו ודו"ק:

(דף נ"ט ע"א) רש"י ד"ה היינו הך דהיינו לאחד וכו' כצ"ל נ"ל:

(שם) ד"ה ושל רבים וכו' רבותא אשמועינן וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד לכאורה ברישא לא שייך לשון רבותא דלשון רבותא היינו היכי דתרווייהו צריכי לאשמועינן אלא דזה רבותא יותר מזה ולכן נקיט התנא מה שהוא רבותא יותר וממילא נדע מה שאינו רבותא כ"כ אבל מה שהוא פשוט לגמרי לא שייך לומר דהתנא אשמועינן הרבותא יותר דודאי לא הוצרך להשמיענו מה שפשוט לגמרי וס"ל לרש"י דלולי דמשמיענו התנא דבעינן שיור ה"א דלעולם לא בעינן שיור והוצרך להשמיענו דעיר של רבים בעי שיור ואשמועינן רבותא דאפילו נעשית של יחיד וא"כ הא דשל רבים אפילו היתה של יחיד בעי שיור והוצרך לומר ברישא דא"צ שיור ובעיר של יחיד והיא של יחיד פשיטא דא"צ שיור ולא הוצרך התנא להשמיענו כלל אכן גם דברי מהרש"א נכונים שכ"כ התוס' לקמן ע"ב ד"ה ולא שבק דה"א דשל רבים והיא של רבים לא מהני שיור ורש"י משמיענו דמהני שיור ומ"מ גם מ"ש נכון דרש"י ס"ל דלולי התנא לא הוי ידעינן דין שיור כלל ודו"ק:

(שם) ד"ה לחי מכאן וכו' ובשל רבים והרי היא של רבים וכו'. נ"ל דלאו דוקא וה"ה של רבים ונעשית של יחיד אלא דנקיט לשון הברייתא אח"ז היתה של רבים והרי היא של רבים והברייתא רבותא אשמועינן דאפ"ה כשאין לה אלא פתח א' מערבין את כולה ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה כמאן וכו' דהא מקומן הוא וכו'. היינו לשיטתם לקמן ע"ב בד"ה אבל, אבל לפירש"י שם משמע דכשיש חילוק מחיצה באמצע מסתלקי מרה"ר אפשר דהכא באמת יכולין להסתלק זה מזה ולהניח רה"ר לצד השני ודו"ק:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה ולא שבק וכו' שסותם אחד וכו'. הוגה בדפוס בשם מהרש"ל סגי לה ואינו מובן ונלענ"ד שיש חילוף תיבות במהרש"ל וצ"ל שסותם אחד וכו' סגי לה וכוונתו לתיבות סגי לה שבסוף הדבור אבל כאן אין מקום לתיבות אלו ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה דעביד דקה מחיצה גבוה ד"ט. עיין במהרש"א ועיין במ"א סי' שצ"ב ס"ק ז' ובאחרונים ומדלא הביאו הא דבסמוך אם יש לפניהם דקה ארבע משמע דס"ל דאפשר לחלק בין היכי שיש פתח והדקה היא רק לאיסתלוק משם ובין היכי שנפרץ במלואו או ביותר מי' אמות ודו"ק ואין להאריך כאן:

(דף ס' ע"א) רש"י ד"ה פירא דבי תורי וכו'. עיין במהרש"א עד כיון דבעי שיור בעי תיקון לחי בההוא וכו' כצ"ל. ולענ"ד מ"ש רש"י בכל עיר של רבים ונעשית של יחיד כל חד וחד באנפי נפשי' בעי ערובי ר"ל כל מבוי ומבוי בפ"ע ולא כל העיר ביחד וכמ"ש רש"י לעיל ע"ב בד"ה מבוי נמי דדוקא היכי דמעיקרא היתה של יחיד והיו מערבין את כולה אסרי אהדדי אבל היכי דמתחלה היתה של רבים מותר מבוי מבוי בפ"ע ובעי לחי וקורה לכל מבוי אבל כשמערבין כל שכונה ביחד לא בעינן לחי וקורה אלא בסוף כל שכונה ודו"ק:

(שם) ד"ה ואסור לעירובו וכו' בפרק בכל מערבין וכו', אבל מה דתנן התם מבע"י אינו עירוב אין ראי' דאפשר לא יזוז ממקומו או שנודע לו מבע"י ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה באלכסונא וכו'. יש ט"ס בהציור וצ"ל אצל העירוב מערב ואצל מקומו מזרח לפי המשך דברי רש"י:

(שם) תוס' ד"ה אין אלו וכו' ולא פריך ממתניתין וכו' עיין במהרש"ל עד [שהוסיף אף במודד וכו' כצ"ל] ואין להקשות וכו' ר"ל ולא ידע כלל חילוק בין כלתה מדתו בסוף העיר לכלתה בחצי העיר אלא במודד לעולם מפסיד העיר ובלן בה לעולם אינו מפסיד ומשנתינו איירי