גנזי יוסף עו

(שם) ואי הוה גריס וכו'. נ"ל דבזה לא מתורץ קושייתם שבכך לא היו נאסרים בתה"מ וצריכין לתירוצם דלעיל כיון דאיכא תרתי לריעותא אלא דניחא טפי דמשמע של חול משא"כ בקירוי ודו"ק:

(שם) ד"ה בטילו וכו' ומיהו לגבי בית היחיד וכו'. ר"ל דכיון שבטלו לו רשותם הוי כל המבוי שלו ומותר הוא לטלטל בכל המבוי כלים שלו וממילא בלא עירבו ובטלו לו רשותם בחצר ובמבוי אינו מותר אלא כלים שלו מביתו וכשעירבו יכול הוא לטלטל אפילו כלי בתיהם אפילו לרב דאע"ג דשכיחי מאני דבתים בחצר הא הוא מותר אפילו במאני בתיהם והם אסורים אפילו כלים ששבתו בחצר לרב ולא שייך גזירה ולפ"ז היינו יכולין לפרש בין בלא עירבו לענין כלי ביתו ובין בעירבו לענין כל הכלים אלא דניחא טפי לפרש בעירבו וכמ"ש מהרש"א לעיל ודו"ק:

(שם) ומ"מ יחיד במקום נכרי וכו'. עיין במהרש"א וב"ק אות ט"ז ולענ"ד נראה לפרש דהתוס' קאי קודם שמקשה והא קא דיירי שהוצרך לבטל רשותם לגבי חד ואמאי כיון דאמרינן שע"י העירוב נעשו כולם כאחד שמותר אחר הביטול לטלטל גם מבתיהם נימא שא"צ ביטול כלל שהם כולם כאחד ונעשו יחיד במקום נכרי ותירצו דבזה גם אביי ס"ל שיש חשש שלא יהא צריך לעולם לשכור כמו שס"ל לרבא לענין עירוב אבל ע"י ביטול כיון שהם יהיו אסורים לא שייך חשש זה ואח"כ הקשו וא"ת וכו' דלא שייך לחלק בין זה שבטלו לו רשותם לאחרים וא"כ ממ"נ אי לא חיישת שלא יצטרך לשכור יהיו כולם מותרים ואם חיישת לכך יהיה גם הוא אסור וע"ל (דף ס"ד ע"א) בד"ה א"כ ודו"ק:

(דף ס"ד ע"א) שם וא"ת וכו'. עיין במהרש"א עד דאם לא כן היו וכו' קיי"ל סומכין על עירוב במקום שיתוף ומיהו ה"מ וכו' אלא דסומכין על עירוב במקום שיתוף ומיהו לישנא וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה שכור וכו' בצואה תניא וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) ד"ה שהולכין וכו'. עיין במהרש"א עד אית לן למימר מספק טפי שבפסח נעשה נראה דר"ל שהי' זמן קצר אחר פסח ואין שכיח שיאפה בזמן קצר כזה אלא דאי תלינן בישראל ע"כ בזמן קצר הזה נעשה דודאי לא עבר בבל יראה וע"כ עשה בזמן קצר הזה שהי' צריך ללחם ולא הי' אפשר לו להכין קודם אבל אי תלינן בעכו"ם מסתמא נעשה בתוך הפסח שלא הי' דחוק עצמו לעשות בזמן קצר הזה כיון שהי' אפשר לו להכין קודם לזה אכן לכאורה ק"ל דא"כ מנ"ל דהולכין אחר רוב עוברי דרכים דלמא הוי ספק עכו"ם ספק ישראל ותלה בעכו"ם דאי דישראל נצטרך לומר שנעשה אחר הפסח והוא לא שכיח אבל באמת לק"מ דבישראל ודאי שכיח שעושה תיכף אחר הפסח שצריך לפת וא"א לו לעשות קודם ולכן אי הוי אמרינן דלא אזלינן אחר רוב עוברי דרכים היינו מתירין מספק ישראל ועשה אחר הפסח כדרכו אלא כיון דאזלינן אחר רוב עוברי דרכים ודעכו"ם הוא ממילא ודאי בפסח נעשה דעכו"ם כיון שיש לו זמן לעשות קודם לכן אינו עושה בזמן ההוא ודו"ק:

(דף ס"ה ע"א) ד"ה מסר וכו'. עיין במהרש"א עד ופליג אדר' חנינא כל וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה בצר וכו' ועתה מדמה צרה לשכרות וכו'. נ"ל דכוונתם לפרש אמאי נקיט אל יורה ומפרשים דבקרא לא נזכר אלא דצרה דמי לשכרות וממילא אסור להורות מדכתיב ולהבדיל ולהורות ומהאי טעמא אל יתפלל ומ"מ קשה דלמה לי' למילף מהוראה נימא דמשום דדמי לשכור ושכור אסור להתפלל ונ"ל דכל עיקר דין זה דשתוי ושכור לא יתפללו לא שמענו אלא מדברי רבה בר רב הונא לעיל (דף ס"ד ע"א) ואפשר דבר"ה גופי' מדמדמה לי' להוראה יליף לה נקיט הוראה דנלמד מקרא דלהבדיל ולהורות ודו"ק:

שם ע"ב) ד"ה התם וכו' דלא פלוג רבנן בכל תרי במקום נכרי. ר"ל וכיון שגם הפנימי יש לו דריסת רגל בחיצונה הוי בחיצונה תרי משא"כ כשישראל ונכרי בפנימית כיון שאין להחיצון דריסת רגל להפנימית הוי בפנימית חד:

(שם) ד"ה איקלעו וכו' ואע"ג דר' יוחנן לית ליה וכו'. עיין במהרש"א עד אבל האי כללא כדברי המיקל בעירוב וכו' ולא הבינותי דמאי אולמא האי כללא מהאי כללא ומנ"ל להתוס' לומר דלגבי האי כללא דהלכה כר' יהודה לגבי ר"ש אמרינן היכי דאתמר אתמר ולגבי האי כללא דהלכה כדברי המיקל בעירוב לא אמרינן כן וקושייתו לענ"ד לק"מ דלר' יוחנן דלית ליה הלכה כדברי המיקל בעירוב יש לנו לומר דהלכה כר' יוסי דקיי"ל כוותי' לגבי ר' יהודה ור"ש וכמ"ש מהרש"א בדבור שלפ"ז ודו"ק:

(דף ס"ו ע"א) ד"ה דאתא וכו' בהג"ה כי אמרינן שבת וכו' כצ"ל נ"ל. וכן צריך להגי' גם במהרש"א. ושם או נטלה קורתו או לחיו וכו'. היינו לר' יהודה לקמן (דף צ"ד ע"א) או בעיר המוקפת חומה כדאיתא בא"ח סי' שס"ה ס"ז ע"ש:

(שם) בתוס' משום דא"כ בטלת תורת עירוב וכו'. עיין במהרש"א עד ולמאי דקאמרינן וכו'. ולא הבינותי מה שייך כאן לומר יאמרו עירוב מועיל במקום נכרי דהא העירוב אינו מועיל כלום אלא שכירות רשות והביטול ואפשר דה"נ קאמר דמה"ט דהביטול מועיל בלא עירוב ממילא לא שייך לומר יאמרו עירוב מועיל דהא העירוב אינו מועיל כלום ודו"ק:

(שם) ד"ה יפה וכו' דכל מקום שאוסרין ואין מערבין אין מבטלין וכו' כצ"ל:

(שם) גמרא ואי דאתי מאתמול לוגר מאתמול. צריך ביאור אמאי צריך לפרש ואי דאתי מאתמול הא שמואל קאמר אוסרין ואין מערבין אין מבטלין ואי נימא דכשאתי מאתמול נקרא אין מערבין כ"ש כשלא אתי מאתמול ונ"ל דאי הוי אפשר לפרש דאתי מאתמול הוי אמרינן דדוקא אתי מאתמול שלא היה יכול מאתמול לערב כיון שהיה הנכרי שם אבל אתא בשבת היה אפשר לערב מאתמול עד שיבא הנכרי ודחה לוגר מאתמול וכיון שהיה יכול לערב מאתמול אחר השכירות צא נקרא אין מערבין אע"כ דאתא בשבת וכיון שלא היה יכולין לערב שיועיל על כל השבת קרינן בי' אין מערבין ולכן כתבו התוס' דאם אין הנכרי רוצה להשכיר ר"ל דלעולם בעינן שלא יהא יכולין לערב כלל מאתמול ודוקא דאתי מאתמול ולא רצה להשכיר שא"י לערב לא ע"י שכירות ולא בלא שכירות דא"כ גם בשבת לא מועיל הבטול ואפילו מתרצה היום מ"מ כיון שהי' יכול להתרצה מאתמול מערבין קרינן בי' וע"כ מיירי שמואל בדאתא בשבת וזה נקרא אין מערבין כנ"ל וכמ"ש התוס' בדבור שאח"ז וע"ש במהרש"א עד מ"מ לא הי' לו לשמואל וכו' נ"ל דכוונתו שגם לאביי א"א לומר דשמואל מיירי באינו רוצה להשכיר שלא הי' לו לתלות באין מערבין ולרבא יש עוד הוכחה שהרי הביטול אינו מועיל כלל אבל ק"ל שזה לא נזכר בדברי התוס' כלל ויותר נ"ל לפרש שההוכחה לאביי הוא כמ"ש התוס' לקמן דאכתי מערבין קרינן בי' אלא דלרבא באינו רוצה עדיין להשכיר יש עוד הוכחה דהביטול אינו מועיל כלל וכשמתרצה עתה לא נשאר רק הוכחה זו דאכתי מערבין קרינן בי' כמו לאביי ואפשר גם כוונת מהרש"א הוא כן. ומ"ש עוד מהרש"א ודע וכו' אינו מובן דלפי האמת שמסקו התוס' דמערבין קרינן בי' א"ש לאביי ודו"ק:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה אלא לאו וכו' מתבטל העירוב לגמרי וכו'. עיין במהרש"א ולענד"נ דמכאן הי' אפשר לדחות דכיון דמ"מ מתבטל העירוב עד שישכרו וא"א לעשות באופן שיהא העירוב קיים כל השבת בלי תיקון אחר קרי לה אין מערבין ומ"ש התוס' ושוב אינו חוזר למקומו אע"פ שחזרו ושכרו אליבא דאמת כתבו כן אבל אם אפילו