גנזי יוסף לט

שצמקה דכאן יכול לחזור להיות לח אבל לפירש"י אי אפשר לומר כן דא"כ יהי' ראוי למזיגה ודו"ק:

(דף ע"ח ע"ב) גמרא תנא כמה קשר מוכסין שתי אותיות של קשר מוכסין מהר"ם מחק תיבות של קשר מוכסין וכ' דברי"ף ורא"ש ליתא ולא ידעתי היאך יפרש קו' הגמרא דמוכח להדיא דגרסינן לי' ומקשה מברייתא דתנא סתמא שתי אותיות וקס"ד שתי אותיות דידן כמ"ש רש"י ואין ראי' מהרי"ף והרא"ש שלא העתיקו קו' הגמרא וקצרו כדרכן בשיעורי שבת ודו"ק:

(שם) הכא בית אחיזה לא צריך. ר"ל דס"ל דלא מיחייב רבא בב' אותיות דידן ובית אחיזה אלא משום דיכול לכתוב במקום זה ב' אותיות של קשר מוכסין והכא כיון דבית אחיזה לא צריך א"כ לרבא דסתם שתי אותיות היינו שתי אותיות דידן וכיון שאין ראוי לכתוב כאן על הבית אחיזה אין מקום לכתוב ב' אותיות של קשר מוכסין ודו"ק:

(שם) ת"ר המוציא שט"ח וכו'. עיין במהרש"א לעיל אהא דשטר פרוע כדי לכרוך עד מ"מ האי שיעורא וכו' ודבריו סתומים ומשמע דר"ל דשאר כל אדם חוץ מהמלוה והלוה שפיר משהי לי' וצ"ע לדינא ועיין בחידושי הר"ן כאן דלעיל מיירי דאחר שנקרע קרע ב"ד נשאר השיעור וכאן מיירי דכשיקרע לא ישאר כשיעור וא"ש ע"ש:

(שם) תוס' ד"ה ת"ק סבר וכו' א"נ לטרוף ממשעבדי וכו'. עיין במהרש"ל ובהגהות הב"ח ועיין במהר"ם שתמה ע"ז ומצאנו בזה מחלוקת דעת הסמ"ע בסי' ל"ט ס"ק כ"ד ובסי' ע"ט ס"ק ל"א דאע"פ שנאמן לומר פרעתי כשהודה שלא פרע טורף ממשעבדי וה"ה בשטר שאינו מקוים והש"ך בסי' ל"ט ס"ק כ"ד ובסי' ע"ט ס"ק ל' חולק עליו ע"ש ובאחרונים ודו"ק:

(שם) וא"ת ואמאי לא קאמר וכו' עיין במהרש"א ולענ"ד נראה ליישב ע"פ מ"ש הסמ"ע סי' קכ"ב ס"ק ג' דיכול הבע"ד לחוש לעצמו אפילו במקום דלא חיישינן באיסורא וא"כ ממ"נ אי חיישינן שמא יקיימנו כ"ש שהלוה יחוש לזה וצריך להחזירו ואי בגוונא דלא חיישינן שמא יקיימנו א"כ צריך לו לצור ע"פ צליחותו ודו"ק:

(דף ע"ט ע"א) רש"י ד"ה והכא בכותבין וכו' וא"נ לא מיהדר לי' וכו'. עיין במהרש"א ונ"ל דר"ל דמ"מ לא שייך לומר שלא יקח הלוה שובר כלל ויסמוך ע"ז שבודאי המלוה ישרפנו משום דאסור להשהותו דודאי חושש הלוה שלא יחזיקנו המלוה באיסור ויחזור ויתבענו שלא כדין אבל שישהנו באיסור בשביל שמא יאבד הלוה שוברו ואז יתבענו זה לא יעשה אכן לענ"ד א"צ לזה אלא כיון דקיי"ל כותבין שובר ולא חיישינן שמא יאבד השובר גם הלוה לא יחוש לזה ולא איכפת לי' כשאינו מחזיר לו השטר או דאפילו יחוש הלוה לזה מ"מ כיון דקיי"ל כותבין שובר א"י לתבוע את המלוה שיחזור לו שטרו דלעולם יכול המלוה לומר אינו בידי לכן לא איכפת לו ללוה לתבעו ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה וקתני וכו' קשה לר"י וכו'. עיין מהר"ם ולענ"ד הסברא דחוקה לומר דאם הוא עתה ראוי בשיעור קטן דנימא כיון דלעבדו קאי ואז לא יצניעו אותו לדבר ששיעורו קטן גם עתה יהא דינו בשיעור גדול הא מ"מ עתה משתמשים בו בדבר ששיעורו קטן ואיפכא שייך שפיר דאע"פ שעתה אינו, ראוי לדבר ששיעורו קטן מ"מ כיון דמ"מ לאח"כ יהא ראוי לדבר ששיעורו קטן חייב גם עתה בשיעור הקטן והפי' בדברי התוס' דמשמע להו דאין משקולות קטן מריבעא דריבעא דפומבדיתא וא"כ בלא אביי אפשר לומר דהיינו משקל גדול מזה ופשיטא דתקשה דהוי שיעור גדול יותר מקמיע ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה קלף וכו' ולקמן משמע דכשרין. עיין במהרש"א ומשמע מלשונו דבאמת קו' התוספות גם מתפילין ומזוזות אכן הב"ח מחק לעיל ותפילין ומזוזות ונ"ל דס"ל דמתפילין ומזוזות לא קשה דלא אקרי ספר ומנ"ל לפסול בדלא עפיצן ודו"ק:

(שם) ד"ה תפילין וכו' וא"ת וכו'. עיין במהרש"א עד דפסולה על נייר שאינו וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה הא מורידין וכו' או אם הי' וכו'. ק"ל הא מזוזה פסולה שלא כסדרן עיין ביו"ד סי' רפ"ח ס"ג וצ"ע:

דף פ' ע"א) ד"ה והא אמר רבא וכו' מיהו תימה לר"י וכו'. עיין במהרש"א עד גם למאי שתירצו וכו'. לא ידעתי כוונתו אמאי לא נוכל לגרוס הזורק וזרק מרה"י לרה"ר ותיכף כשיצא לרה"ר נפלה לארץ והתחיל להתגלגל עד אחר ד"א ודו"ק:

(שם) רש"י ד"ה והוא שיש וכו' וב' בתים פתוחים וכו'. עיין מהר"ם ומ"ש דרש"י כ' שהוציא מב' בתים לשני רה"ר הוא תמוה בעיני דרש"י לא כ' וב' בתים פתוחים אלא בכרמלית מפסיק ביניהם וכוונתו מבואר כמו שצייר בח"ש דברה"י מפסיק ביניהם אפשר לצייר כמו שצייר בח"ש בציור ב' הוציא מהבית אשר בין ב' הרה"ר לשני הרה"ר או כמו שצייר הח"ש בציור א' והוציא משני הבתים אשר בשני קצות ב' הרה"ר או שני הרה"ר אבל כשכרמלית מפסיק א"א לצייר כציור ב' דא"כ יהי' רה"י מפסיק וצריך לצייר בב' בתים בשני קצות שני הרה"ר כמו בציור א' אלא דבאמצע בין שני הרה"ר הי' כרמלית. גם בחידושי הר"ן צייר רה"י מפסיק כציור ב' וכרמלית מפסיק כציור א' אלא דבאמצע היא כרמלית והן אמת שהי' יכול לצייר כרמלית מפסיק ברה"י אחד כגון שהרה"י גדולה כנגד ב' רה"ר והכרמלית אשר ביניהם כזה $ציור בספר$ אלא כיון דלפירש"י ור"י אין חילוק בין מוציא מרשות אחד או מב' ניחא לי' טפי לצייר בשני רה"י מרה"י גדולה אמנם כ"ז לשיטת רש"י ור"י אכן לגירסת ר"ח ור"ת צריך לצייר בחיוב חטאת מפסיק כזה $ציור בספר$ או כזה $ציור בספר$ ומוציא משני הרה"י או לרה"ר שבאמצע או לשני רה"ר שמן הצדדין דאין חילוק לדידי' אם הרשות שמביא לתוכו הוא א' או שנים ובכרמלית מפסיק צריך לצייר כציור ב' אלא שבין ב' הרה"י הוא כרמלית ומוציא משני הרה"י לשני רה"ר שמן הצדדין וה"ה שיכול לצייר ברה"ר א' כזה $ציור בספר$ דאין חילוק לדידי' וכמ"ש וה"ה שנוכל לצייר לשני השיטות במכניס מרה"ר לרה"י להיפך מציורים הנ"ל וכמ"ש מהר"ם בתוס' אלא דניחא להו לצייר במוציא מרה"י לרה"ר ולפ"ז הציורים שבס' ח"ש הם נכונים ואפשר שהיו לפני מהר"ם באופן אחר אבל כמו שהם לפנינו הם נכונים ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה אבל פיסלא וכו' א"נ גבוה י' וכו'. מדברי מהר"ם משמע שמפרש שאינו רחב ד"א ועכ"פ כתב ד"ט והוי רה"י ומהרש"א פי' דכיון דלא בעינן שיעור לרחבו נוכל לאוקמי שגם ד"ט אין בו אכן מ"ש מהר"ם שאין שם אוקימתא זו בספרים שלפנינו איתא ולא אמרן וכו' אבל גבוה עשרה אע"ג דלא הוי ד"א על ד"א ע"ש ומ"ש במהר"ם משתי רשויות ופטור נ"ל דצ"ל וחייב אע"פ שאפשר ליישב בדוחק גירסת ופטור ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה שהגיעו וכו'. מדברי התוס' נראה שאינם מפרשים שהגיעו לפרקן שהביאו שערות כפירש"י אלא שקרובות להנשא וגם נראה שלא גרסי ולא הגיעו לשנים אלא ולא הגיעו ומפרשים שלא הגיעו ליפיין ואפשר שגם רש"י לא גרס לה אלא שמפרש דהיינו שלא הגיעו לשנים אכן במ"ק (דף ט' ע"ב) איתא בגמרא ובציון של רש"י ע"ש משמע דגרס לשנים ודו"ק:

(דף פ"א ע"ב) ד"ה והאמר וכו' ואין לנו לומר וכו'. עיין במהרש"א עד ועוד נראה וכו' ור"ל דאם נגרוס א"נ ר"ל א"נ דלא כפי' הר"ש מוורדוון אלא אין חילוק בין תרי מסכתא ובין סתם ואח"כ מחלוקת בחדא מסכתא ולסוגיא דפרק החולץ ס"ל לר' יוחנן דבשניהם